אני אמיתית

בשבוע שעבר העלתי את התמונה הזאת לעמוד הפייסבוק שלי.

 

 

 

 

 

 

מה שקרה בפועל, זה שהתמונה הזאת צברה מעל לאלף לייקים והמון תגובות אוהדות, מעודדות ותומכות (וגם, אחרות). אני חושבת שרוב האנשים שנחשפו לתמונה הזאת התעלמו לחלוטין מהמלל, כל מה שהם ראו זה בחורה מלאה בביקיני שהעזה להעלות תמונה כזאת לפייסבוק, כל מה שהם ראו זה אומץ, תעוזה ולגיטמציה להראות ככה ולשים ביקיני. זה אמור אולי לשמח אותי, אבל זה מעציב אותי נורא. זה מעציב אותי שזה כל כך לא רגיל ולא נורמלי לראות בחורה מלאה בביקיני שמעלה תמונה כזאת לפייסבוק  שזה גורם להתעלמות מהמלל והתרכזות בתמונה.

זה מעציב אותי שזה כל כך לא רגיל שזה משהו שאני מקבלת עליו "כל הכבוד". משהו שעבורי הוא טריוואלי ואין כאן לא אומץ ובטח שלא מגיע לי פרס נובל... העלתי תמונה שלי בביקיני, כמו שמיליון בחורות מעלות. אז אני שוקלת יותר, אז?

זה הרי לא חדש שאני מעלה תמונות שלי בבגדי ים, זה קרה בעבר:

 

 

 

אבל שוב, אתן מחפשות לגיטימציה לזה שאתן בסדר כמו שאתן. שאתן בסדר לא במידה 34, שאתן בסדר עם צלוליט, שאתן בסדר גמור גם עם הקמטים של הצחוק, היפים האלו מסביב לעיניים. האמת היא שככל שעובר הזמן ואני יותר ויותר מדברת על מידות גדולות, קבלה עצמית וביטחון עצמי, אני יותר ויותר מיואשת.

 

אני מיואשת מזה שכל כך הרבה נשים אומרות שטוב להן עם עצמן והן סקסיות ואהובות ואז הן הולכות ויורדות 30 קילו.

 

 

אני מיואשת מזה שמישהו אשכרה חושב שדמי לובטו נראתה טוב יותר כשהיא הייתה אנורקסית.

 

 

אני מיואשת מזה שקייט מידלטון היא דוגמא ומופת למיליוני אנשים כשהיא שלד מוחלט והמימדים שלה לא אנושיים.

 

 

שימו לב ל"לפני/אחרי" הזה:

 

 

 

אני מיואשת מזה שג'יזל בונשן נחשבת לאחת ה-סקסיות בעולם כשהיא עור, עצמות ושרירים.

 

 

 אני המומה בכל פעם מחדש כשאני רואה שמכנים את קייט אפטון שמנה או בהמה כי ירחם השם! יש לה ציצים!

 

 

אני המומה מזה שרובין לאוולי נחשבת לדוגמנית למידות גדולות שבקושי יש עליה גרם שומן, כשהשרירים שלה בולטים ומודגשים (ולדעתי מתמונות ישנות שלה היא רזתה).

 

 

אני מיואשת מזה שכל מי שיש לו קול במדיה, מפחד להגיד את האמת. כי לכולם אכפת הרבה יותר מהקשרים החברתיים שלהם והפרוטקציה שלהם בעולם האופנה, שיעשו עליהם עוד כתבה ועוד אייטם ויזמינו מהם עוד תוכן...

והאמת היא שגל גדות רזה מידי להיות וונדרוומן. היא רזה מידי בשביל להיות איזשהו אידיאל ולהיות מלוהקת לכל תפקיד מבחינתי. וכשצלם שעבד איתה בעבר אומר שהיא הייתה "עגלגלה" אני רק מבינה עוד יותר איך ולמה היא הפכה לכזאת שלד, כי אמרו לה שהיא עגלגלה, כשהיא הייתה במידה 36. עגלגלה. גל גדות היא בדיוק האידיאל שנערות שואפות אליו שמעודד הפרעות אכילה. כן, להיות מסוגלת לדגמן בגדים לחברה כמו קסטרו בחודש 7 ולא להראות בהריון - מעודד הפרעות אכילה, מעודד השפלה של נשים שלא נראות ומעודד נשים לשנוא את עצמן כי הן לא יכולות להראות ככה.

 

 

אגב, ככה היא נראתה לפני כמה שנים, אז אל תחרטטו אותי עם "רזון טבעי". לאן הלך החזה שלה? המעט שומן במותניים?

 

 

 

לפעמים, זה מגיע גם אליי.

לפעמים אני חושבת שאולי אם כולם חושבים ההיפך ממני, אני זאת שחושבת עקום?

אבל משהו עמוק בבטן ובלב אומר לי שלא, שאני צודקת, שהאידיאל הזה לא מציאותי, שמשהו לא הגיוני קורה כאן.

יותר מהכל, אני מיואשת מכמות התגובות המטומטמות שאני מקבלת ומכמה שאנשים הם בורים, חסרי מודעות עצמית בשיט, מרושעים ופשוט מלאי דעות קדומות. הנה כמה מיתוסים שצריכים להתנפץ וכמה משפטים שצריכים להתאדות - במיידי:

 

"מי שלא נמצא על סקלת ה BMI של משקל תקין - צריך לרדת למדד התקין, אחרת הוא בהכרח אדם שמן ויחלה במחלות"

 ובכן, לא נכון. מדד ה BMI הוכח עשרות אלפי פעמים כמדד שטותי. המדד הזה אינו לוקח בחשבון מבנה גוף, מסת שריר, מבנה עצם. גבר שרירי מאוד יכול לשקול 100 קילו על 1.75 והוא יחשב שמן לפי המדד. אני עומדת על BMI 32 ולפי כל הבדיקות שלי אני מאוד מאוד בריאה. המשקל הגבוה שלי נובע בין היתר ממבנה גוף רחב מאוד (אני יודעת שיש מי שלא מאמין לי, תפגשו אותי. גם ב15 קילו פחות חולצה במידה 42 לא נסגרת לי הגוף בגלל הכתפיים!) כל רופא שאי פעם פגש אותי אמר לי - "תתעלמי מה BMI, את לעולם לא תגיעי למדד תקין ואת בריאה לחלוטין". לא מכירות בחורות כחושות מטבען? כאלו שלא ישמינו? והן לא אנורקסיות? סיים סיים.

 

"אתם לא בריאים"

תגידו לי, חבורת צבועים שכמוכם, כמה מכם מעשנים? כמה מכם שותים אלכוהול? כמה מכם עושים סמים? כמה מכם אוכלים ג'אנק פוד? חטיפים? אוכל מוכן? אז היי, זוהר, בת 24, בחיים שלי לא עשיתי סמים, לא השתכרתי, לא עישנתי, אני כמעט ולא אוכלת ג'אנק פוד, לא נוגעת בחטיפים ולא באוכל מוכן. אני מפסיקה לאכול אחרי השעה 7, לא נוגעת בקמח לבן, סוכר לבן, שתייה ממותקת, כל דבר עם ממתיקים מלאכותיים ומזונות מעובדים. עכשיו, מי פה בריא מבינינו?

 

"אדם שמן בטוח סובל מהשמנה רגשית או הפרעת אכילה שגורמת לו לאכול בלי סוף"  שוב היי, זוהר, לא סובלת מאף אחד מהשניים. אוכל מעולם לא היה נחמה עבורי, להיפך - כשאני בדיכאון או עצובה אני מפסיקה לאכול. לא ידעתי מה זה אכילה ריגשית עד שנחשפתי לכתבות בנושא. לגבי הפרעת אכילה - רוב האנשים שבילו איתי ימים שלמים בעבודה, בבית שלי, בחופשות לא מבינים איך אני בעודף משקל כי אני אוכלת מאוד מסודר ומעט. הצריכה היומית לאישה במשקל שלי היא 2000 קלוריות ליום. אני לא מאמינה בספירות קלוריות מתוך עקרון אבל יצא לי לבדוק כמה אני אוכלת כדי לבדוק אם אני בטווח ונחשו מה? אני אפילו לא עוברת את ה 1500 קלוריות ליום. למה אני שמנה? כי אבא שלי בא ממשפחה של שמנים וזאת הגנטיקה שלי.

 

"שמנים הם אנשים עצלנים שלא מתעמלים ולכן הם שמנים"לא, הם לא. למעשה רוב השמנים/שמנמנים/מלאים שאני מכירה הם אנשים שמתאמנים באופן קבוע בחד"כ. אני בעצמי מתאמנת 5-6 פעמים בשבוע, בתוך זה נכללים 3 שיעורי ספינינג ו 2 שיעורי פילאטיס, לפחות. חלק משמעותי מהשמנה הוא גנטי. מכירים את אלו שכל היום טוחנים ולא משמינים גרם? אז בדיוק כמו האנשים האלו יש את ההיפך. אנשים בעודף משקל שגם אם הם יאכלו פחות ויתאמנו הם לא יהפכו לרזים. לעולם!

 

"מה הבעיה - תעשי דיאטה!תרדי במשקל!"

 אני חושבת שרוב האנשים שמדברים ככה, כנראה לא היו שמנים וחלקם היו מהשמנים האלו שנורא קל להם לרזות.

 בתור שמנה תרשו לי לספר לכן כמה זה מייאש: אני מהאנשים שיורדים במשקל מאוד לאט. אני יכולה להתאמן חודשיים ולאכול בריא מאוד ואני לא אראה תזוזה במשקל. יש את ברי המזל האלו שיורדים קילו בשבוע, אבל רובנו לא כאלו. יותר מזה, רוב האנשים השמנים יצטרכו להתאמן קשה מאוד ולאכול בצורה קפדנית בטירוף בשביל לרדת במשקל. ובשביל לשמור על משקל נמוך הם יצטרכו כל חייהם לשמור על שגרת אימונים של 6 פעמים בשבוע ותזונה כמעט נטולת פחמימות. עכשיו תסתכלו על עצמכם רזים שלי ותגידו לי כמה מכם מתאמנים ככה? לא נוגעים בשוקולד? לא נוגעים בקולה? נו, באמת.

סתם שתדעו, 95% מהאנשים שיורדים במשקל - וזה לא משנה באיזה אופן דיאטת כאסח או "שינוי אורח חיים" - מעלים אותו בחזרה. הסיבה לזה היא לא שהם נהיים גרגרנים ובולעים את העולם, הסיבה לזה היא שהמוח יודע כמה אנחנו שוקלים וזה לא משנה כמה לאט או מהר נרד - כשאנחנו לא במשקל שטבעי לנו המוח ילחם כדי להחזיר אותנו לשם. מבחינת המוח מדובר בתת משקל, הוא ישלח אותות של רעב ואנחנו נאכל יותר ונעלה במשקל.

 

"חבל, יש לך דווקא פנים יפות"

 וואלה? יש לי גם גוף מעלף, תחת ענקי ומהמם, ציצים גדולים, בטן חמודה ולמיטב ידיעתי עדיין לא הומצא ניתוח שבו אפשר להדביק את הפרצוף היפה שלי על גוף אחר, אז תתקדמי. לפני שתחטפי אגרוף שימנע ממך לראות אי פעם את זיו פניי היפות.

 

"שמנות הן הכי טובות במיטה." וההמשך הנוראי  "כי הן מפצות על המראה שלהן"

ובכן, אני בטוחה שיש שמנות שהן אלופות עולמים במיטה,  אבל אני בטוחה שיש גם רזות שטובות במיטה. לגבי ההמשך המרושע שמתלווה למשפט הזה, אני לא טובה במיטה כדי אני מפצה על משהו, כי אני לא חושבת שיש לי על מה לפצות - ראו סעיף אחד קודם - אני מושלמת. אני טובה במיטה כי אני מתה על הגוף שלי, כי אני יודעת שאני יפה, סקסית, מהממת ואני לא עסוקה כל הזמן בלחשוב על איך אני נראית ואם כדאי לכבות את האור כדי שלא יראו שיש לי סימני מתיחה. (אה כן, וכי אני חולת נפש חסרת גבולות, אבל זה לפוסט אחר...) ואגב, שמנה מהממת כמוני בחיים לא תיכנס למיטה עם אפס שחושב שהיא צריכה לפצות אותו על המראה שלה, אלא רק עם גבר גבר, שמעריץ את האדמה שעליה היא דורכת, שחושב שהיא אלה, ושיתנהג אליה כמו לאחת!

 

"את בריאה כי את עוד צעירה, עם השנים עודף המשקל יגרום לך למחלות"

לא בהכרח. המחקר האחרון שהתפרסם על קשר בין עודף משקל ותוחלת חיים הראה שאנשים בעודף משקל חיים יותר מאנשים רזים. סתם, שתדעו. מעבר לזה, כמה אנשים מבוגרים מאוד ורזים מאוד אתם מכירים? להיפך, רוב האנשים שאני מכירה שחצו את ה 80 הם לא אנשים רזים. נכון, הוא לא אוביסט, אבל הם לא רזים. סבא שלי - שיחיה עד 220 - בן 94, בעודף משקל. רק בשנתיים האחרונות המצב שלו הדרדר ובכלל בלי קשר למשקל... סבתי מהצד השני חיה עד גיל 85 עם עודף משקל שבכלל לא הפריע לה, היא נפטרה מסרטן. לכו לבתי אבות, כמה זקנים כחושים יש שם? ככל שמתבגרים דווקא הריפוד הזה חשוב, למנוע שברים במקרה של נפילות וככל שאנשים מזקנים - הם נופלים יותר.

 

"את תומכת בזה כי את מקנאה ברזות והיית מתה להראות ככה"

לא, אני לא. אני חושבת שכל גוף בריא(!) הוא גוף יפה, אני חושבת שכל אישה יכולה להיות מושלמת. אני חושבת שיש רזות עם גוף מהמם ויש שמנות פי 2 ממני עם גוף משגע. ואני לא מקנאה באף אחת, אני מפרגנת לכולן! לרזות, למלאות ולשמנות. והלוואי, שיפרגנו בחזרה.

לגבי איך שאני "מתה" להראות: הייתי רזה יותר ולא, לא הייתי יפה יותר, הייתי אומללה. היה לי פרצוף עייף מרעב וחשק מיני ברצפה כי הייתי עייפה ובדיכאון. ואני לעולם לא אוכל להיות רזה באמת, כי זה לא המבנה שלי ולכן - זה לא משהו שאני מתקנאת בו, זה לא ריאלי בכלל עבורי.

 

אלו לא רק תגובות שאני קיבלתי, אלא גם תגובות שאני רואה שאחרות מקבלות, כל הזמן.

אתם יודעים מה לא ברור לי, איזה מן אנשים אתם, אלו שבוחרים לשבת ולכתוב לאנשים אחרים איך הם צריכים לחיות את החיים שלהם? איזה מין אנשים אתם כשאתם רואים בחורה מלאת ביטחון עצמי ואתם יושבים ומשקיעים זמן בלנסות לבאס אותה. אני אגיד לכם - אתם חרא של אנשים. המיץ של הזבל. אנשים רקובים מרוע, מכוערים מבפנים בצורה בלתי ניתנת לתיקון.

ומכיוון שאתם שונאים שאני מדברת כל כך מלוכלך אני אפרט לכם במילים נעימות:

אני חושבת שבן אדם שמשקיע זמן בלהרוס לאדם אחר את מצב הרוח והביטחון העצמי הוא בן אדם עלוב, קטן, חסר ביטחון עצמי ומלא בפגמים שמחפש להתרכז באחרים במקום לעזור לעצמו. אני חושבת שאתם רואים באנשים מלאי ביטחון את מה שאין לכם.

 

חברה טובה מאוד אמרה לי לא מזמן "את מסוג האנשים האלו, שכשלא מכירים אותך, אפשר לטעות ולחשוב שהכל הצגה, שאת לא באמת אוהבת את עצמך, שאת לא שלמה עם עצמך, זה נראה טוב מידי מכדי להיות אמיתי".

 

אז תרשו לי להגיד לכם את זה חד וחלק:

 

אני אמיתית. ומה שאני מרגישה וחושבת על עצמי זה אמיתי לחלוטין. כמוני יש עוד מאות בחורות שמתות על עצמן כמו שהן ואתם לא תפילו אף אחת למטה, לא במשמרת שלי. כי אני אהיה שם להרים כל אחת ואחת. כי אני אהיה שם בשביל כל בחורה שרוצה לאהוב את עצמה ולא יודעת מאיפה מתחילים.

 

תסתכלי במראה,

בלי בגדים,

תגידי בקול:

"אני מהממת, אני יפה, אני כוסית, כמו שאני"

 

ככה בדיוק - מתחילים.

 

 

המון אהבה,

זוהר.