הפקת מקור ישראלית.
נכון, מלאנתלפים זמן לא כתבתי כאן על שותפי האהוב, אבל תקופת הבחינות הבאה-עלינו-לטובה עוררה בי מוזה והשראה.
תקציר הפרקים הקודמים
כזכור, אני חיה לי בדירתי הקטנה בעירי הקדושה שבארץ ישראל, עם שותף אחד, ילד בן 25, גיל מנטלי 5. השותף, מעבר ליכולותיו הדלות בתחום הנקיון, התגלה גם כמיזנטרופ למופת שאינו מעוניין בקשר עם המין האנושי, ובמיוחד לא איתי.
והערב - הדרמה בעיצומה!
בסוף השבוע נותרתי לבדי בדירה, לצורך למידה למבחנים. השותף נסע הביתה, לאמו האהובה ("מרקו! אמא! מרקו!" וכו´). קמתי לי בבוקר שישי, שמחה ועולצת, טובת לב ומאושרת. הנחתי את רגלי הנעולה בכפכף אצבע על רצפת המסדרון, והרמתי אותה חזרה - אך בלי הכפכף, שנותר דבוק לרצפה!
"הממ"
חשבתי לעצמי
"כנראה שיאיר (שם בדוי) לא ניקה את הדירה. כרגיל."
עדיין שמחה וטובת לב, אם כי קצת פחות, החלטתי שזה הזמן לנקוט (ולנקות) בצעדים מרחיקי לכת. לנקות בעצמי. אפילו שזה התפקיד שלו - הרצפה. התפקיד היחיד יש לציין. כל השאר כבר מזמן עבר לתחום השיפוט שלי, אחרי שהצהרתי שאני לא מוכנה לאכול במזלג שעדיין ברור ממנו מה אכלתי לפני שבוע.
הנקיון שלי גילה מספר דברים.
הראשון - נראה כי השותף שלי לא ניקה את הדירה מזה מספר חודשים.
השני - נראה כי השותף שלי ניקה רק את מה שרואים. דהיינו - מתחת לשולחנות, לשטיח ולארונות מצאתי אבק שלדעתי מקורו לפני קום המדינה. סטודנטים לארכיאולוגיה היו בטח מגלים שם אוצרות.
אחרי שלוש שעות, הדירה היתה נקייה. אני חוזרת לי לחדרי, שמחה, טובת לב ומזיעה, וריח מצחין תוקף את אפי האומלל, שחנוק עדיין מאדי האקונומיקה. תעלומה!
בלשית שכמותי, יצאתי לחקור את המקור, שנתגלה חיש מהר.
השותף שלי, כזכור, גם לא אוהב להתקלח.
ולמה, בעצם, אני מצפה מאיש שלא אוהב להתקלח, שיטרח לנקות את חדרו או את חדר השירותים שלו?!?!
וכזכור, עונת ההשכרות מתקרבת, ואני בקרוב צריכה להראות את דירתי לאנשים זרים, שספק אם יהיו סבלניים כמוני לגבי המוגבלות הנקיונית של אחד שותף שלי, וירצו לגור בדירה שמריחה כמו, אממ, בחור לא רחוץ.
בשבוע הבא (בהתקף המוזה הבא) אספר לכם על המבצע הנועז בו נתתי לשותפי אקונומיקה ולימדתי אותו לנקות שירותים (בן 25). בנוסף אספר לכם על היחסים החמים ביננו (לא ראיתי אותו כבר שלושה שבועות. אני יודעת שהוא בבית לפי שני אינדיקטורים - הריח, והרעש של הטלוויזיה הנעולה בחדרו).
אני גם מבקשת להבהיר שאני לא באמת מפלצת, אלא רק שותפה מתוסכלת, וכל מה שנכתב פה הוא כמובן עם דגש סאטירי משהו.
ואם אני משעממת אתכם רק תגידו![]()
מורגאן,
מדווחת לכם מהעיר בהפסקה.
נכון, מלאנתלפים זמן לא כתבתי כאן על שותפי האהוב, אבל תקופת הבחינות הבאה-עלינו-לטובה עוררה בי מוזה והשראה.
תקציר הפרקים הקודמים
כזכור, אני חיה לי בדירתי הקטנה בעירי הקדושה שבארץ ישראל, עם שותף אחד, ילד בן 25, גיל מנטלי 5. השותף, מעבר ליכולותיו הדלות בתחום הנקיון, התגלה גם כמיזנטרופ למופת שאינו מעוניין בקשר עם המין האנושי, ובמיוחד לא איתי.
והערב - הדרמה בעיצומה!
בסוף השבוע נותרתי לבדי בדירה, לצורך למידה למבחנים. השותף נסע הביתה, לאמו האהובה ("מרקו! אמא! מרקו!" וכו´). קמתי לי בבוקר שישי, שמחה ועולצת, טובת לב ומאושרת. הנחתי את רגלי הנעולה בכפכף אצבע על רצפת המסדרון, והרמתי אותה חזרה - אך בלי הכפכף, שנותר דבוק לרצפה!
"הממ"
חשבתי לעצמי
"כנראה שיאיר (שם בדוי) לא ניקה את הדירה. כרגיל."
עדיין שמחה וטובת לב, אם כי קצת פחות, החלטתי שזה הזמן לנקוט (ולנקות) בצעדים מרחיקי לכת. לנקות בעצמי. אפילו שזה התפקיד שלו - הרצפה. התפקיד היחיד יש לציין. כל השאר כבר מזמן עבר לתחום השיפוט שלי, אחרי שהצהרתי שאני לא מוכנה לאכול במזלג שעדיין ברור ממנו מה אכלתי לפני שבוע.
הנקיון שלי גילה מספר דברים.
הראשון - נראה כי השותף שלי לא ניקה את הדירה מזה מספר חודשים.
השני - נראה כי השותף שלי ניקה רק את מה שרואים. דהיינו - מתחת לשולחנות, לשטיח ולארונות מצאתי אבק שלדעתי מקורו לפני קום המדינה. סטודנטים לארכיאולוגיה היו בטח מגלים שם אוצרות.
אחרי שלוש שעות, הדירה היתה נקייה. אני חוזרת לי לחדרי, שמחה, טובת לב ומזיעה, וריח מצחין תוקף את אפי האומלל, שחנוק עדיין מאדי האקונומיקה. תעלומה!
בלשית שכמותי, יצאתי לחקור את המקור, שנתגלה חיש מהר.
השותף שלי, כזכור, גם לא אוהב להתקלח.
ולמה, בעצם, אני מצפה מאיש שלא אוהב להתקלח, שיטרח לנקות את חדרו או את חדר השירותים שלו?!?!
וכזכור, עונת ההשכרות מתקרבת, ואני בקרוב צריכה להראות את דירתי לאנשים זרים, שספק אם יהיו סבלניים כמוני לגבי המוגבלות הנקיונית של אחד שותף שלי, וירצו לגור בדירה שמריחה כמו, אממ, בחור לא רחוץ.
בשבוע הבא (בהתקף המוזה הבא) אספר לכם על המבצע הנועז בו נתתי לשותפי אקונומיקה ולימדתי אותו לנקות שירותים (בן 25). בנוסף אספר לכם על היחסים החמים ביננו (לא ראיתי אותו כבר שלושה שבועות. אני יודעת שהוא בבית לפי שני אינדיקטורים - הריח, והרעש של הטלוויזיה הנעולה בחדרו).
אני גם מבקשת להבהיר שאני לא באמת מפלצת, אלא רק שותפה מתוסכלת, וכל מה שנכתב פה הוא כמובן עם דגש סאטירי משהו.
ואם אני משעממת אתכם רק תגידו
מורגאן,
מדווחת לכם מהעיר בהפסקה.