נדיר מאד שאכתוב משהו בענין אקטואלי. העניינים ברומו של עולם מסוקרים מכל כיוון אפשרי, ואינני סבורה שאני אחדש משהו בשיח הציבורי. בפעמים שכתבתי בנושאים אקטואליים, זה קרה משתי סיבות אפשריות: החדשות הצחיקו אותי, או, לחילופין, הרגיזו אותי במידה מספקת, כדי שאכתוב את דעתי.
הסאגה של עמנואל רוזן היתה מהסוג השני. מיד כשפורסמה החדשה ידעתי שאני צריכה להגיב.
הגבתי. ניסיתי לפרסם. אבל הרשומה לא עברה. כבר היו דברים מעולם. אמרתי בלבי אחכה עוד יום. חיכיתי. הרשומה לא עברה. וביום השלישי, כששוב לא עברה, הבנתי בחושיי החדים שהרשומה הזו לא תעלה לאוויר ללא מיילדת. כתבתי לשלומי-לב-זהב. שלומי לב זהב הגיב מיד והפנה אותי לקרוא מה יכול לעכב העלאת רשומה. והנה, מצאתי שם שאין לכתוב סימני פיסוק בכותרת (ידעתי ושכחתי). שאין לכתוב אותיות לטיניות כי המחשב אינו מזהה אותן ככתב. שיש למלא "מדור" אליה שייכת הרשומה, וגם לאילו קוראים לתת רשות תגובה. ובכן, מעולם לא מלאתי את שני הסעיפים האחרונים, והכתבות עברו לפרסום. אבל הכי הדהים אותי הסעיף האחרון – "אל תכתבו גרש בטקסט, כי המחשב לא מזהה אותו!”
סליחה! זה גרש!
מה חושב המחשב, שמדובר במסתנן מאירן? האם הגרש נושא על גופו חגורת נפץ? האם הגרש הטריד מינית עיתונאיות?
איפה הימים הטובים, בהם המחשב אמנם לא זיהה את הגרש, אבל הבין שאי אפשר להתעלם ממנו לחלוטין ולכן נתן לנו במקומו את הסימון גק39 (או משהו דומה). בגלל שזה מחשב טוטאלי, הוא לא הסתפק בתחליף מכאן ואילך, אלא הלך אחורה עד ריבעים ושילשים והפך את כל הגרשים העתיקים שלנו לגק39. האנשים בבלוגיה התלוננו מרה. הנהלת הבלוגיה לקחה את התלונות לתשומת ליבה, ועבדה על נושא הגרש ימים כלילות. לבסוף, הודיעו לנו כי הם פתרו את הבעיה. אני דמיינתי את ההנהלה עומדת בהרכב מלא סביב המחשב, עם כוסות שמפניה ביד, ואז מנהל הבלוגיה לוחץ על כפתור גדול ואדום שנבנה במיוחד, ועליו כתוב "החזר גרש". ואכן, השינוי קרה מיד: כל בולי "בחירת העורך" נעלמו כלא היו. לעומת זאת ה-גק39 נאחז בציפורניו בזנב הגרש ולא הירפה ממנו.
בשלב זה אפילו בלוגרים כמוני, שלרוב מורידים את הראש ומחכים שהגל יעבור, פתחו את הפה: מה, לא שילמתי מספיק שוחד למנהל הבלוגיה? לא התחנפתי לו מספיק? לא איימתי על משפחתו? לא, לא עשיתי את כל זאת, אבל רציתי את הבולים שלי חזרה.
ההנהלה נקטה פה בצעד חכם: הבולים חזרו טיפין טיפין, הבלוגרים היו כל כך עסוקים בבדיקות היומיות מי מהבולים חזר, שכבר לא קיטרו על דברים אחרים. אני קיבלתי חזרה את רוב הבולים, בול אחד לא חזר עד היום הזה. הוא "בול-קרבן-גרש.”
בזמנים הללו היו בלוגרים שזלגו בקול גדול או בקול דממה דקה לבלוגיות אחרות.
נחזור לפוסט, שהוא העילה לרשומה זו. תיקנתי אותו לפי ההוראות. בלב קל ניסיתי לפרסם את הרשומה. אתם כבר מנחשים שהיא לא עלתה כלל. מה אגיד, אם בתחילה חשתי תרעומת קלה, בשלב זה כבר עלתה חמתי להשחית: כעסתי, רגזתי, זעמתי. זעף, עברה, קצף וחרון הממו את בני מעיי.
מה עושה אשכנזיה דו-צדדית, במצב בו מישהו מעדה אחרת היה מביא פטיש חמישה קילו ומרסק את המחשב? היא פונה שוב לשלומי לב זהב ומספרת לו עד כמה היא עצובה. שלומי עונה מיד ומבקש שאשלח לו את הפוסט וגם תמונות במידה שהיו, והוא ינסה למצוא מה הבעיה. סליחה, אם אני הייתי יודעת לעשות פעולות מסובכות כאלה, הייתי יושבת כאשף-מחשב באינטל ומרוויחה הון כסף, ולא יושבת בבית ומגרבצת, חינם.
כאן הבנתי סופית שהרשומה שכתבתי לא תועלה כלל. ל"אקטואליה" יש תכונה מוזרה, אם היא לא מתפרסמת מיד, היא מאבדת את האקטואליות שלה.
אני אנסה להעלות פוסט זה. אם יקרה נס קטן, אתם קוראים בו עכשיו.