תודה רבה לכל המבקרים בבלוג שהביאו אותי אל מספר כניסות צנוע לבלוג, של 20,050. כאות לתודתי והערכתי לכם אני מעלה שנית את הרשומה הנצפית ביותר, מטיולנו בנפאל, מקווה שתהנו.
הטיול העצמאי לנפאל, אשר בדרך כלל מתבצע ע"י התרמילאים הישראלים בעודם צעירים, הינו חוויה ייחודית ומיוחדת לכל המטיילים בכל הגילאים. פגשנו בטרקים מבוגרים ממש, אשר אנחנו נראינו צעירים לידם, וגם מטיילים שהביאו עימם את ילדיהם הקטנטנים.
קדימה יוצאים לדרך.
טרק האגמים הקפואים אוקטובר 2012 - זה הטרק השני שלנו בנפאל, לאחר טרק הפון היל באזור פוקרה.
הפעם יוצאים מקטמנדו. כדי להגיע מפוקרה לקטמנדו, טסים במטוס בוכנה, המתנודד כמו נוצה על זרמי האויר.
באמצעות סוכנות סוויסה, המשרתת בנאמנות את הישראלים בנפאל, משיגים פורטר בשם טארה, בחור אינטליגנט, בעל ידע ודובר אנגלית טובה. סוויסה , כמובן אינו ישראלי, אך דמיונו הרב למאיר סוויסה הביא לפרסומו והצלחתו בקרב הישראלים.
באמצעות סוויסה רוכשים כרטיסים לאטובוס המקומי לדונצ`ה, המרוחקת כ8 שעות נסיעה. אח"כ מסתבר שיש גם שרות ג`יפים בעלות של בערך פי 5. לאור ניסיוננו עם נהגים פרטיים בדרכים המסוכנות של נפאל, נראה שעדיף לשים מבטחנו בנהג אוטובוס מיומן (גם הם נופלים לעיתים לתהום, כפי שגם טיסות מקומיות מתרסקות מפעם לפעם אל צלעות ההרים - אבל צריך להמשיך להיות אופטימיים).
השכמה ונסיעה במונית לתחנה המרכזית. כל הכבוד לאלו שאינם נעזרים בפורטר מצליחים להסתדר בתוך הבאלגן הקרוי תחנה מרכזית
על הנסיעה המטורפת באוטובוס המקומי העמוס לעייפה, אפשר לכתוב סיפור נפרד, אציין רק את הגג העמוס נוסעים, את הכרטיסן המשתחל מחלון האוטובוס כדי לגבות כסף מהנוסעים על הגג ואת המתנדב התלוי על הסולם בפתח האוטובוס ובדפיקות עזות על הדופן מזהיר את הנהג מהתקרבות יתר לתהום.
כאשר מגיעם לאזור בו נסחף הכביש בשטפונות עוצרים ומחכים בשלוה שהטרקטור יסיים את תיקון הדרך. ליתר ביטחון חוצים את המפגע ברגל ומעודדים בקריאות רמות את נהג האוטובוס לחצות את הקטע השבור.
וכך לאחר 8 שעות מתישות מגיעים לדונצ`ה למלון מפואר, אשר חלונות חדר האוכל טרם הותקנו בו והקרה חודרת לכל פינה, ולצורך מקלחת מקבלים דלי מים חמים.
כמובן שכל אל רק זוטות המוזכרות כדי להרתיע את רכי הלב. מבחינתנו זה רק החימום לקראת היציאה לטרק.
לאחר א"ב יוצאים למשימת הטיפוס כשמטרתנו להגיע לכפר sing gompha, הפרש הגבהים הוא 1300 מטר . הדרך מיוערת ויפה רצופה מפלים ומגוון עצום של פרחי בר הדרך נמשכת כ7 שעות מתישות. כולל עצירה לתה בכפר הקטנטן שבתמונה.
.
כאשר מגיעים ליעד מסתבר שיש בו רק 3 אורחנים קטנים, והיות ולא מיהרנו לשריין מקום עם הגעתנו אלא התיישבנו לקשקש עם 2 זוגות ישראלים צעירים שצעדו במסלול, לא נמצא לנו מקום. הפורטר בתושייתו שיכנע את המדריך של קבוצת גרמנים לוותר על חדרו וכך זכינו לחדרון צנוע במלון שבתמונה. אגב גרמנים, זכור לי במיוחד טרקר גרמני לא צעיר שצעד כל הדרך מצוייד בשקית אשפה גדולה ואסף זבל, כל הכבוד.
יוצאים עם בוקר בדרך הררית , הכפר Sing gompha הרחק מתחתינו.
עליה די קשה הכוללת מדרגות ושבילי הליכה. לקראת ההגעה ליעד מתחילים לבצבץ מבין העצים, הענקים של ההימליה ובראשם הלאנגטאנג שגובהו 7246.
עצירה לתה בכפר קטנטן וחמוד ב Chelangpati, אם וביתה מארחות אותנו. הן מאוד נחמדות ואני מבטיח להן לפרסם את המלון שלהן. היאקים שלהן נמצאים במרעה כך שהמפגש עם היאקים יידחה ורק צלצולי פעמוניהם נשמע למרחוק.
ממשיכים לטפס ליעד שלנו Laurbinayak, מקום בו נבלה את הלילה ונסתגל לגובה (3960) . האורחן המפואר , מומלץ הלונלי פלאנט, בנוי עץ ולו תקרת פח, קירות דיקט 4 מ"מ, השירותים בחוץ ולתאורה מקבלים נרות. היות ומגיעים מוקדם מאוד (עצירה להסתגלות) מעבירים את הזמן באכילה ושיטוט ומשחקי קלפים עם ישראלים אחרים שבמקום (לומדים לשחק את משחק הקלפים הישראלי המפורסם יניב).
כאן גם פגשים את היאקים הראשונים שאינם במלוא יופיים משום שצמרם הארוך כבר נגזז. אך הם עדין מרשימים
לילה קשה וקר, חריקות המבנה, שיעולים ויריקות של שכנינו וכנראה גם הגובה מתחיל להשפיע. איננו מצויידים בשק"שים אך למזלנו רכשנו אצל סוויסה "ליינרים" לשק"ש וכך מתכרבלים בתוכם מתחת לשמיכות העבות, מצליחים איכשהו להירדם.
לא זוכים לזריחה יפה, עננים מכסים את השמים. מתחילים את הבוקר בעליה קשה לכיוון שתי סטומפות בודהיסטיות (שתי שאיפות מהמשאף מכניעות את האסטמה שמאיימת להתפרץ בבוקר הקר ובגובה)
עוברים את קו גובה 4000 מטר
הדרך הופכת למתונה יותר ואת מקום העצים מחליפים הרים קרחים חלקם עטויי זקן קרח. הנוף מרהיב וגם הצמחיה משתנה, סוגי חזזיות בצבעים שונים ופרחים צבעונים. הדרך צרה, על סף תהום, אך אין בה סיכון. לפני האגם הקדוש, פוגשם שני אגמים אחרים (אומרים שיש באזור מעל 100 אגמים. זוג ישראלי צעיר יותר ונמרץ יותר יצא לחפשם אך לא מצא.)
לדברי הפורטר שלנו, האגם קדוש כמו הגנגס. אלפי צליינים פוקדים אותו בחג הירח המלא בחודש אוגוסט. אנו מתמקמים במלון שנראה לנו הכי מסביר פנים מהשלושה. ויוצאים להקפה של האגם. טארה הפורטר מסביר שנדרשות שבע הקפות כדי לקבל את כל הזכויות המגיעות מקדושת המקום, אך גם אחת מספיקה. משך ההקפה כשעה, מזג האויר קריר אך נעים ותחושת טהרה מתפשטת בגופנו עם סיום המסלול.
תמונה מבט לעבר בתי הארחה מצידו השני של האגם
את הלילה מבלים בקור מחריד בגובה 4390 מ`. מסתבר שהקפת האגם לא זיכתה אותנו, ומחלת הגבהים תוקפת את שותפתי לדרך. ולכן קמים לבוקר של החלטות. להמשיך לפאס בגובה 4610 ולרדת משם כמעט עד קטמנדו, או לחזור בדרך שהגענו. בבחלטה נפלה לחזור בדרך שהגענו. בבוקר אני מטפס עם הפורטר לנקודת תצפית הממוקמת בקצהו של שביל תלול בגובה 4550 מ`. השמים עושים חסד ותמונת נוף מדהימה נחשפת לעיני,
מהלאנגטאנג ועד פסגות אנאפורנה . חוזרים לארוחת בוקר וומתחילים בדרך הארוכה לדונצ`ה ומשם שנית באוטובוס המקומי לקטמנדו.
לסיכום:
טרק מדהים ביופיו
קצר יחסית
תנאי מגורים קשים
אוכל הולך ומתייקר ככל שעולים
בטח שחוזרים לנפאל
הכתבה על נפאל כללה עוד שתי רשומות ושתיהן בהחלט מומלצות
טרק הפון היל, תצפית מדהימה לפסגות האנאפורנה כאן
מסע צילומי בין פרחי ההימליה כאן