להבדיל מכל שנה, הפעם החלטנו שאנחנו מוצאים את הילדים לטיול ולא להתנחל ביית אחי ביוקנעם. למרות שהילדים מאד מאד מאד רצו לשלב את 2 האופציות ואפילו העדיפו ללכת לאחי, בעלי ואני החלטנו שאין לנו הרבה זמן לטיול משפחתי (בגלל השבת – אתם יודעים).
אני מבינה את הרצון של הילדים להיפגש עם האחיינים שלי. אין להם הרבה הזדמנויות להיות ביחד. הם בצפון אנחנו במרכז. ולרוב הם גם בפנימייה או ישיבה מה שלא משאיר הרבה אפשרויות חוץ מחגים. אבל בעלי ואני רצינו לשנות קצת.
אני מאד אוהבת את זיכרון יעקב. אני תמיד אומרת לבעלי, כשהילדים יעזבו את הקן... אני בא לגור בזיכרון יעקב.
בכל אופן, באותו יום נסענו לזיכרון, לא מוכנים כרגיל, ידענו שבטוח לא חסר מה לראות שם. בכניסה לישוב – שאלנו ונעננו (גם נהננו). המליצו לנו ללכת לרמת הנדיב, שיש שם כמה אפשרויות של נתיבים ושל שבילים... וגם גנים משגעים, אז לא עשינו הכול באותו יום. רק לבחור אחד מהם ויאללה לצעוד. נחזור פעמים נוספות ליהנות מכל האופציות.
וזה בהחלט מה שעשינו. הגענו לשם בסביבות 10.30, התיישבנו קודם לארוחת בוקר מפנקת בדשא. המקום נקי, מטופח עם שירותים צמודים, מרכז קניות וכו... פשוט תענוג. אז באותו יום בחרנו בשביל המעיין. (כל הפרטים בקישור)
המדען שלי בראש המתקן.. מתבונן על הנוף
ואחותו מצטרפת
בוא מהר - אח שלי - להתנדנד איתי
ועכשיו בעמידה
מתקן נחמד שמספר את סיפור הפרפרים בלחיצה על כפתור
אז מעיין... לא ממש מצאנו... חוץ משערה דקיקה של מים...וזאת למרות הגשמים החזקים שהיו ימים בודדים קודם, אבל הנוף היה מרהיב.. האוויר נהדר... המסלול קלי קלותה... ובעיקר לא היו כמעט אנשים... מה שמועדף עליי על פני צפיפות אודלויידות.
הנחו אותנו לעקוב אחר העצים הצבועים בכחול. אז כל הדרך, הנסיכה הקסומה עמדה בראש וחיפשה עצים כחולים.... עד ששמענו מרחוק צליל נעים מאד של נגינה בכלי טרומבון. כשהגענו לפינה מוצלת עם ספסל, ישב שם מאחורי העץ בחור צעיר, חצי לבוש, יחף ומנגן כאילו לא מרגיש מה שמתרחש סביבו. צילמתי אותו מעבר לעץ, לא למשוך יותר מדי צומת לב וגם לא להיכנס לפרטיות שלו.
תורמוס ההרים
ומתחילים לרדת
לגמרי לבד
מאחורי העץ.. נגן מתבודד
הילדים התיישבו להאזין קצת, הפסקת שתייה קרה, והמשכנו עד לאתר ארקאולוגי דומה למקווה מים או סאונה מימי הקידומים.
עשינו עוד הפסקה קטנה להתרענן ולאכול משהו קטן.. והתחלנו לצעוד מחדש לעלות הכול בחזרה.
והעץ הזה משך לי את העיין מיד
כליל החורש
בחזרה לאזור ה"מאובזר" החלטנו להיכנס לראות סרט קצר של כ-20 דקות על הנדיב... על שמו כמובן כל האזור. הילדים לא התלהבו במיוחד אבל חייבת לציין שזה יבוא להם עם הגיל.
משם רצינו להיכנס לגנים, השעה הייתה רק 15:30 שזה יחסית עוד מוקדם, אבל השוער אמר לנו שניצן לטייל רק עד שעה 16:00. אז ויתרנו והחלטנו שנבוא כמובן פעם נוספת ליהנות מהגנים שהם בגודל של אלפי דונמים. אני חייבת לציין שכל היופי הזה, (שלא ראינו במלואו) בחינם לחלוטין ולא מברור למה מקומות אחרים עולים כל כך יקר, כשברור שזה בטח לא זול לתחזק את הגן של הברון רוטשילד.
קיוויתי שיסתובב אבל.. העדפתי לצלם מהר לפני שיעוף... ועף
עורבני
אז נסענו לכיוון מרכז העיר, טיילנו קצת במדרחוב, הכנסנו את ילדים לראות את הבית כנסת הגדול במרכז העיר. מקום שהוא שונה מביתי כנסת שבעיר שלנו. מקום די דומה למה שיש בחו"ל.. ולצערי שכחתי לגמרי לצלם... ישבנו לארוחת ערב במסעדת שניצלים נחמדה... וכשהאוויר התחיל להתקרר קצת התקפלנו הביתה.
ליאל התלהב להראות לי את התמונות שהוא צילם עם הגלקסי שלו ואני כל הזמן מופתעת מאיכות התמונה שלפעמים הרבה יותר טובה מהתמונות שאני מצלמת עם הקנון המשוכללת שלי.
והתמונות של המדען
פשתה שעירה
נ.ב: כל המידע בכחול הוא באדיבות motior
