בשנות התשעים השתחררתי מהצבא, רבצתי בבית וחיכיתי לעבודה המתאימה כדי שאוכל לחסוך כסף לטיול הגדול ליוגוסלביה וללימודים.
אחרי חודשי בטלה רבים מצאתי עבודה במכירת שואבי אבק בדרום. ניסיוני הצבאי באבק בשבטה תרם לכך שקיבלתי את העבודה.
התנאים נשמעו טובים – דירה שכורה לרשותי בירוחם, רכב חברה צמוד ושכר מינימום + עמלות. אבל הרכב התגלה כישן הדירה כחדר מאובק והעיקר – מסתבר שהעבודה צפויה להיות מאתגרת יותר ממה שחשבתי – קודמיי בתפקיד (והיו כמה מהם!) לא הצליחו למכור אף שואב אבק במשך שבועות!
באופן לא לגמרי מתוכנן מצאתי את עצמי מוכר לבחורה צעירה בבניין ממול סיפור כאילו אני בלש פרטי העוקב אחרי השכן שלה. באופן משמח גם מכרתי לה שואב אבק.
פרק ד`:
אחרי המכירה המוצלחת חזרתי לבסיסי – כלומר לחדרי בדירה של גברת כהן. תהיתי מה לעשות הלאה. מצד אחד אני יכול להמשיך לעבור אצל הדיירים בבניין ממול, "לחקור" על יעקב וכבדרך אגב לנסות למכור עוד שואבי אבק.
מצד שני, חששתי להסתבך יותר מדי עם הסיפור הזה. מישהו עלול לגלות שאני לא בדיוק בלש פרטי וזה עלול להיות לא נעים.
החלטתי שעדיף לי להתרחק מהבניין הזה ואולי גם מהשכונה. כדאי לי לנסות אחר הצהרים את הצד השני של העיר (שלא היה רחוק במיוחד), שם אנסה טקטיקות מכירה חדשות. החשוב הוא – הזכרתי לעצמי – לא להציג את עצמי כמוכר שואבי אבק. מכאן כבר כל האפשרויות פתוחות בפניי.
הבטן שלי הזכירה לי שלא אכלתי דבר מזה כמה שעות. נזכרתי שבמורד הרחוב ראיתי דוכן פלאפל והחלטתי לבדוק אם הוא יכול להוות פיתרון לארוחת הצהרים.
יצאתי מהבית וניגשתי לדוכן. בעל הדוכן – שהיה כמובן "מלך הפלאפל" – שמח לראות אותי. נראה היה שהייתי הלקוח הראשון שלו להיום. ביקשתי מנה פלאפל ובקבוק מיץ והתיישבתי לאכול על ספסל לא רחוק מהדוכן, בצל.
הפלאפל היה באמת לא רע, אבל הטחינה התחילה לטפטף מהפיתה (אני מניח שפלאפל ללא טפטופי טחינה הוא לא פלאפל!). חזרתי לדוכן לקחת עוד מפיות ושם כמעט נתקלתי במזל – הבחורה שמכרתי לה שואב אבק רק לפני שעה בערך.
חייכתי אליה בנימוס, מקווה שהיא לא חיפשה אותי במיוחד כדי להודיע לי שהיא מתחרטת על העסקה. היא אמנם חייכה אליי חזרה (היה לה חיוך חמוד מאוד) אבל היא אמרה: "חיפשתי אותך!"
אוף.
"מה קרה?" - שאלתי אותה בחשש מסוים – "יש בעיה?"
"לא, לא, אין שום בעיה. להיפך" – היא הרגיעה אותי – "רציתי שתפגוש את שולה"
"שולה?" – שאלתי, מנסה להבין על מי היא מדברת ולמה אני צריך לפגוש אותה.
"שולה היא השכנה שלי מלמעלה ויש לה משהו מעניין לספר לך על יעקב" – היא ענתה בחוסר סבלנות.
"על יעקב" – חזרתי אחריה כמו תוכי, מנסה להבין מה קורה. אחרי שנייה נפל לי האסימון: היא סיפרה לשכנה על "עבודת הבילוש החשאית" שלי וזאת רוצה לספר לי עוד דברים על אותו יעקב מסכן.
"על יעקב" – חזרתי אחריה כמו תוכי, מנסה להבין מה קורה. אחרי שנייה נפל לי האסימון: היא סיפרה לשכנה על "עבודת הבילוש החשאית" שלי וזאת רוצה לספר לי עוד דברים על אותו יעקב מסכן.
עמדתי שם כמו דביל, מחזיק ביד אחת שאריות מנת פלאפל מטפטפת וביד השניה בקבוק מיץ חצי מרוקן ותהיתי מה לעשות ומה לומר.
מזל פירשה את ההבעה הריקנית שלי בצורה לא נכונה ומיהרה לומר – "לא, זה לא מה שאתה חושב. אני בכלל לא סיפרתי לה על החקירה שלך. היא חושבת שאתה מוכר שואבי אבק"
"תני לי רק רגע לגמור את האוכל" – ביקשתי – "ואני אבוא איתך. אולי בינתיים תספרי לי מה בדיוק קרה?"
המשכתי ללעוס בזמן שמזל סיפרה לי ששולה השכנה נכנסה לבקש כוס סוכר והחמיאה לה על ניקיון הדירה. מזל הדגימה לה את שואב האבק החדש ושולה די התלהבה. היא רק שאלה אם הרעש לא מפריע ליעקב, השכן ממול.
מזל שאלה אותה למה היא חושבת שהרעש יפריע ליעקב שידוע בשכונה כחצי חרש ובתגובה שולה אמרה לה שיעקב בכלל לא חרש ושהיא יודעת עליו עוד הרבה דברים מפתיעים.
בשלב זה מזל הבינה שאני צריך לשמוע את שולה בעצמי. היא הבטיחה לה שהיא תביא אליה את "סוכן שואבי האבק" ורצה לחפש אותי.
סיימתי לאכול, השתדלתי להוריד את כל כתמי הטחינה מפניי ומבגדיי והתלוויתי אל מזל חזרה לזירת הפשע.
בדרך ניסיתי לחשוב איך נכון לנהוג. חלק אחד בי רצה להתוודות ולהסביר למזל שאני באמת מוכר שואבי אבק, אבל חלק אחר דווקא היה נרגש להשתתף במשחק החקירות.
מזל הפסיקה אותי מהרהוריי בהערה על כך שכדאי שאביא איתי שואב אבק אחד להדגמה, אם אני לא רוצה שהכיסוי שלי ייחשף.
כשנכנסנו לדירה של שולה ראיתי מיד שגם פה לא יזיק שואב אבק טוב. שולה הייתה אישה מבוגרת ונראה היה לי שהיא בודדה ושמחה על ההזדמנות לדבר עם מישהו חדש.
התחלתי להדגים לה את השואב ותוך כדי ההדגמה אמרתי לה: "ניסיתי הבוקר למכור שואב לשכן מלמטה אבל הוא טרק את הדלת. מה הסיפור שלו?"
לא הייתי צריך לומר יותר מזה. שולה התחילה לספר כמה יעקב הוא אדם מוזר – מתחזה לחרש אבל שומע מצוין, מסתגר בבית ביום אבל יוצא בלילה, טוען שהוא לא מעשן אבל ריח עשן עולה תמיד מהדירה שלו ועוד ועוד...
לא את הכל שמעתי – גם בגלל הרעש של שואב האבק וגם בגלל שזה לא ממש היה מעניין – אבל שמתי לב שמזל מקשיבה בעניין ומדי פעם רושמת משהו בפנקס קטן.
בסופו של דבר מכרתי עוד שואב אבק אבל מאוד חששתי מעתידי כבלש פרטי/מוכר שואבי אבק.
המשך יבוא.
והרשומה המומלצת היא – לטיול יצאנו... – של Yaelo1