לא עוד.

שום דבר לא קורה.

הכל אותו דבר.

קמה בבוקר. הולכת לעבודה. חוזרת הביתה. רואה סרט / נפגשת עם חברות / אוכלת עם המשפחה. לומדת לפסיכומטרי. הולכת לישון.

וחוזר חלילה.

כל חיי פחדתי מזה. מלהישאר לבד. אבל עכשיו.. אני מרגישה שאני לומדת מחדש לחיות עם עצמי. במשך שלוש שנים לא יכולתי לעשות דברים בספונטניות מוחלטת. הייתי חייבת לשאול אותו קודם. ופתאום אני עושה את מה שאני רוצה. אם באלי ללכת מחר לים אחרי העבודה – אני פשוט הולכת! מתקשרת לחברה, ונוסעת.

לא שאני חושבת שכל קשר שיהיה לי יהיה כזה.. (לפחות, אני מאוד מקווה שלא..) הקשר איתו היה.. חונק. אין מילה אחרת. השינוי הזה בחיים שלי – החופש – פשוט גורם לי להיות מאושרת.

ובהזדמנות זו אני רוצה להבטיח – (בעיקר לעצמי) – לא עוד!

עכשיו, שהשגתי את האושר הפרטי שלי, אני לא מתכוונת לוותר עליו. כשיבוא האחד שירצה להצטרף, הוא מוזמן, כל עוד הוא יבין שיש אותי ויש אותנו.

וזה לא אותו דבר.