חלק מכם כבר חושבים שיודעים על מה אני מתכוונת לכתוב. על היפני הקטן, האחיין שלי. הורגלתם שכשאני מספרת על בני משפחה מהצד של בעלי – זה בדרך כלל בלעג... בהשמצה ובהרבה חוש הומור. אז אפתיע אתכם. לא מתכוונת לספר על היפני הקטן, או ללכלך עליו כי הוא ילד מתוק ומיוחד במינו. ילד מנומס כמו שהיפנים, ילד מכבד כמו שהיפנים גדלים להיות, ילד שקט וחייכן.
אני רוצה לספר לכם על היפני הגדול... אבא שלו, גיסי.... אח של בעלי.... היפני הגדול הלא מכבד, לא נחמד והדבר הכי מגעיל בעניי. (אתם בטח תוהים את מי אני בכלל אוהבת במשפחה הזו? תתפלאו יש גם אנשים מאד נחמדים)
היפני הגדול הוא אחיו הגדול של בעלי (לא הבכור כי יש עוד אחד מעליו אח למחיצה) ושונה מקצה לקצה מבעלי. השוני הפיזי מתבטא בשיער ארוך חלק ומשומן לעומת שיער קצר ומטולטל של בעלי. בעניים שחורות פחם לעומת תכלת שיש לבעלי, בעור כהה במיוחד לעומת בהיר של בעלי, בהיותו נמוך גובה ועם כרס הריונית בפיל לעומת ..טוב הבנתם..
מבחינת האופי, מדובר כאן באדם לא אדם... יותר חשוב לו הבגד עם מותג, הפגנת עליונות , היותו חכם מכולם אבל האופי שלו בעיקר מתאפיין בחוסר סובלנות, חוסר אכפתיות ואמפטיה וחוסר רגישות. אם היינו בתוכנית יצאת צדיק.. הוא היה הרשע...
הבחור החליט לנסוע לגור ביפן לפני 20 שנה בערך כשהבין שכאן בישראל – הוא לא יוכל להסתדר עם החברה. עצוב לספר שכשהוא נוחת בישראל – כולם שמחים לראות אותו כי לא הגיע שנה שלמה (השנה ראינו אותו יותר מדי בגלל פטירת האבא) אבל כולם ממתינים בקוצר רוח שיעוף כבר בחזרה.
כשהילדים שלי חוזרים מחמתי שם שוהה היפני, הם מתלוננים שהדוד התנהג אליהם לא יפה והציק להם.
אני חושבת שדי קשה לספר במה מתבטא ההתנהגות של אותו אדם להמחיש את התסכול של מי שבסביבתו. אבל בכל זאת אנסה לספר כמה דוגמאות:
גיסי נוסע רק במונית. לא משנה אם זה מבית הוריו לדואר 5 ד` ברגל או אם זה מבית הוריו לאילת. אין לו ערך לכסף בכלל. לעומת זאת הוא ישב שעה עם קסם שיניים ודבק שקוף לתקן זוג נעליים מעור קרוקודיל!!
גיסי לא מרשה לאשתו לכבס לו ולגהץ לו בגדים. הכל הוא לוקח למכבסה כולל תחתונים וגרביים.
גיסי לא סובל שבשולחן יש סלטים או בקבוקי שתיה מסביבו. הוא צריך להיות עם נוף פתוח לכל היושבים.
גיסי קובע אתך ב-12 בצהריים כי הוא מתעורר ב-11 בבוקר נכנס למקלחת 3 שעות אוכל ארוחת בוקר שעה ואז מגיע לפגישה ב-4.
גיסי לא נותן כבוד לאף אחד, אוהב לצחוק על כולם גם אם זה לפגוע בנפש של בן אדם או להלבין את פניו. זה מצחיק אותו.
אז למה פתאום אני מספרת על היפני הגדול. היפני הגדול פגע בבן שלי מס` פעמים. נכון שאני לא מסתדרת הכי טוב עם המדען שלי, נכון שיש קצר בנינו אבל לא משנה מה, הוא נשאר הבן שלי ואני נלחמת עבורו כמו לביאה. אחד הדברים המכוערים שהוא אמר לבני היו מבחינתי התגלמות הבן אדם המגעיל שבו. ואני מצטערת על המילים הגסות שאתם הולכים לקראו. אני מחנכת את ילדיי ברמת שפה גבוהה ומכבדת. אני לא משלה את עצמי שהם לא יודעים ולא שמעו קקלות מעולם. ואני לא משלה את עצמי שהם לא משתמשים במילים לא יפות כיום, אבל יש איזו רמה של טקט ושל כבוד לזולת שהם לא חוצים.
ישבנו בסלון, עם כל המשפחה יום שבת בצהריים. הבן שלי עוד לא בן 14. והיפני הגדול (נמוך קומה ושמן) שואל אותו ליד כולם:
תגיד לי עומד לך כבר? אתה מאונן לפעמים?
אני הסתכלתי על המדען שהיה נבוך אדום ולא ידע מה לעשות עם עצמו, ואמרתי לו: אל תענה לו.. אין לו בושה .. וקמתי לחצר, ביקשתי מילדיי לבוא איתי ורמזתי בקול רעם שאנחנו ברמה הרבה יותר גבוהה לשמוע שפה כזו.
בעלי שמכיר את הראש החולני של אחיו, והיה אוזן להרפתקאותיו המיניות בגיל ההתבגרות (בעלי קטן בשנה מהיפני) ניסה להפוך את זה לצחוק ואמר לו להירגע. ראיתי כאן שוב את רצונו של בעלי לא להיכנס לויכוח לא נעים ולריב עם אחיו בזמנים שהמשפחה צריכה להראות התאחדות.
עוד דבר שהוא עשה ומאד הרגיז אותי: אני אספר לכם ואתן לכם לשפוט בעצמכם. את תחושותיי כאימא אני כבר לא צריכה להביע כאן. התסכול של בני כשגילה את המעשה קונדס מאד הסעיר אותי ואסרתי על הבנים שלי להגיע לבית של הסבתא עד שיחזור ליפן. בעלי רצה להזמין אותו אלינו לפני כן, אמרתי לו במפורש שלא יעיז כי יקבל את אותו יחס. לכל כלב בא יומו. הבן אדם בן 42 אבא לילד בעצמו ובמקום להתנהג באהבה לאחיין שלו, שהוא פוגש לעתים רחוקות מאד, הוא מתנהג כמו ילד בן 15 שמחפש תיגר.
אז הינה הסיפור: היפני הגדול עבר השבוע ניתוח שיניים. עקב כך הוא יכול לאכול רק מאכלים רכים או דייסתיים. חמתי הכינה פשטידה לשבת. הילדים שלי מאד אוהבים את הפשטידה שלה. אז המדען אמר לה שהוא יבוא ביום שבת לאכול קצת מהפשטידה.
ביום שבת בשעות הבוקר המאוחרות, המדען מתחיל לצעוד לכיוון בית סבתא שלו, חום 40 מעלות והוא כבר מתענג במחשבה שממתינה לו פשטידה טעימה. לפני שמתיישבים לשולחן, הדוד היפני אומר לו : השארתי לך במקרר משהו
המדען ניגש למקרר, מוציא את הצלחת עם הפשטידה ורואה : צלחת עם חתיכת פשטידה בגודל של אפונה. על הפשטידה נעוץ פתק: כאבו לי השניים והייתי רעב... אבל תגיד תודה השארתי לך חתיכה!
