מד מן

מה לא נאמר על הסדרה הזו?

רק דברים טובים...באמת שאין שלילי בסדרה על שנות ה-60, משרד פרסום יוקרתי במרכז מנהטן, אנשים יפים, מבריקים, מילים קטנות, משפטים קצרים, מאורעות אמיתיים שהתרחשו בשנות ה-60, שתייה מופרזת, והסיגריות...הו, הסיגריות.

דון, הדמות הראשית שותף בחברת פרסום יוקרתית, חי בשקר (לקח זהות של מישהו אחר שמת במלחמה) עם אשתו ושלושת ילדיהם. החיים שלו הם שקר גם בגלל כל בגידותיו, אישיות הפכפכה בהחלט גם בכל הנוגע לעבודתו. אני אישית לא מתחברת אליו, אבל בהחלט לא שונאת אותו.

יש את הדמות הלוהטת, הלא היא ג`יין, הג`ינג`ית הלוהטת של המשרד. שמחה את כל הנשים בעולם בכך שהיא מלאה ובריאה בלי עין הרע טפו...והיא פשוט סקסית בטירוף והפכה להיות מפורסמת בזכות חמוקיה. (רק לידע כללי, היא נולדה בלונדינית והחליטה לצבוע את השיער בגיל 9, החלטה אמיצה לא?) , עשתה מעשה קיצוני בעונה הקודמת ושכבה עם לקוח רק כדי להפוך לשותפה. קצת קיצוני מדי בשבילי...

והקופירייטרית (ככה כותבים את זה?) הכי מבריקה, פמיניסטית, אישה חזקה שלא מוכנה שידרכו עליה, אני מעריצה את הקרקע שעליה היא דורכת. פגי, שרכשה בפרק האחרון שראיתי דירה במנהטן...נו באמת, מי לא יעריץ אותה?

בעיני אלה הן הדמויות העיקריות. יש כמובן עוד דמויות, אבל העיקר היא באמת האווירה של שנות ה-60. הלוואי ורק הייתי שם, ואם יש סדרה שממחישה לי ולו בקצת את התחושה של "להיות שם"  אז היא ברוכה בעיני. השירים, השתייה, המועדונים, העיר ניו יורק, הסיגריות, הביטויים, הלך הרוח. הכל.

מד מן.