כותב: בן-ארי בועז, צלם וכותב באתר החרדי המוביל 'חרדים10'
אני צלם עיתונות בעבודתי הרבה פעמים אני ניתקל במצב שאין באפשרותי להעלות תמונה אחת בלבד מהאירוע, מאחר והתמונה לא מספרת את האמת ואפילו משקרת, כי מי שהיה מחוץ לפריים הוא בעצם הבעיה בתמונה, ועין אחת שלי שהייתה עצומה, בו בזמן שעיניי השנייה הייתה עסוקה בצפייה דרך המצלמה לא קלטו את המתרחש, ורק כשנייה לאחר מכן בתמונה הבאה ניתן להתחיל להבין מה קרה.
אנחנו כאנשי דור 3 וכעת אפילו דור 4 בעולם הסוללר ובעולם הטכנולוגי כולו, לא הולכים בלי לצלם המכשירים שלנו עמוסים תמונות עד להתפקע, כל קבוצת וואטצ'פ הכי זנוחה "המשפחה שלנו" משנעת תמונות בקצב הדומה להעברת החיטה מרוסיה לארה"ב, אנחנו כבר לא מבינים את החוויה בלחיות את הרגע בלי תמונה, בפרט שאנו כאנשים שגדלנו בדור מינוס ארבע בכל הנוגע לצילום מצטערים על העבר שאין בו תמונות, ומביטים בתמונות מהעבר בהשתוקקות.
אני לא בא להטיף לכם על דרך או משהו שהפך לחלק מחיינו, אני רוצה רק שתפתחו את העיניים ואת האוזניים ותבינו מה אני מתכוון לכתוב.
הייתי מתחילת מבצע צוק איתן עשרות פעמים בתוככי אזור הלחימה, החל משטחי התותחנים באזור הדרך לשדרות, עובר דרך צומת סעד ושטחי הכינוס של החיילים, הסתובבתי בתוך אזורי הכינוס, צילמתי שם ראיתי את כל עם ישראל מגיע, ואני, המשכתי הלאה. לא עצרתי, אלו אזורים מצולמים כהוגן, ואני חיפשתי להגיע למקום אחר, יותר מעניין ופחות מצולם, וככה הזדחלתי לי ברכב לבן, מאחורי טנקים שדהרו בשטח, עד שהגעתי אל פתחה של שכונת סג'עייה בעזה,
צילום: בועז בן ארי
הטנקים נכנסו ללחום, בתוככי השכונה, אמנם אני צלם אבל צריך לחזור גם הביתה שלם, נותרתי להביט בחיילים הלוחמים בקו האש, מאחרון הבתים שבשכונה ההרוסה, וכך לאט לאט אני עוקב אחר המתרחש, ורואה את הלחימה בעיניים, ולא דרך תמונה, השעות נקפו הבתים הריקים בשכונה דממו בשתיקת מלחמה, ואילו התותחים הרעישו גם בשבילם, מסגד שעמד על כרעי התרנגולת, הופצץ וקרס למול עיניי, והלחימה נמשכה במלא עוזה. מי שהיה שם לא ישכח את הדי הפיצוצים.
וכאן אני מגיע לנקודה בה אני מנסה להבהיר, התמונות שהבאתי כיכבו והופיעו באתרי אינטרנט חרדים, ובעיתונים בעיקר מהגזר החרדי ובחו"ל, שידעו שיצאתי לצלם את הלחימה בגבול עזה, ראיתי את המלחמה שצילמתי, משתוללת במלא עוזה מעל העיתונים ותחושת הקרב חדרה לכל צופה וקורא.
אבל האם מכירים הינכם את תל אביב? או את ירושלים? אתם יכולים לדמיין את גודלם של הערים הללו? אשאל אתכם שאלה, ותענו בכנות, אם היו נכנסים טנקים לתוך שכונת בבלי בתל אביב ומוחקים אותה, או לתוך שכונת מאה שערים בירושלים ומוחקים אותה האם אתם כמה עשרות מטרים משם הייתם שומעים על כך או את הדי הפיצוצים, או מתוודעים למראות ללא תמונות? האם תושבי שוכנת עין כרם בירושלים היו יודעים שמאה שערים נמחקה? או תושבי רמת אביב? התשובה היא לא! ולא! ולא!
עזה ושכונותיה גדולים אף מתל אביב וירושלים ביחד, הלחימה התבצעה ומתבצעת במחוז אחד קטן של החמאס, שם כל בית הוא של איש חמאס שלעולם לא ילשין לעולם על שכנו החופר מנהרה לקיבוץ ניר עם, או נשכן שכעת מרכיב את המשגר על גג ביתו לתל אביב.
זה לא 'מלחמה' מה שהולך שם, זה אכן "מבצע" השכונות מסביב לעזה שלמות, הם חיים כרגיל, לא יודעים ולא מריחים מלחמה, אין טנקים ברחובות, ואין חמושים שמסתובבים שם, ויורים לכל עבר, המצב הוא ברוב האזורים, הם יוצאים ומבלים, עושים קניות בשוק, ויש להם אינטרנט (להזכירכם סרטוני החמאס שאתם רואים בתקשורת ובדף הפייס שלהם לא הועברו עם יונת דואר) ויש להם חשמל, כי כמובן את סרטוני החמאס לא ערכו במחשב שעבד על אבקת חשמל.
אך מה קורה לנו היום? שבגלל שאנחנו ניזונים מתמונות ווידאו אנחנו הפכנו להיות מצומצמים וחסרי מעוף, זה מבצע קטן. מול שכונה קטנה אחת במרכז רצועת עזה, ועוד שכונה של החמאס בצפון הרצועה, רוב התושבים שם אני אפילו לא מודעים לנעשה, וכמו שאצלנו יש אנשים סקרנים שירדו דרומה לחוש ולראות מלחמה גם אצלם יש נוער ואנשים סקרנים שמטיילים בשטח לא מודעים לסכנה, וגם נפגעים מצה"ל שיורה בכל מה שזז ללא הבחנה, מתוך ידיעה ברורה שבשטח מסתובבים רק חמושים אנשי חמאס.
וכך שחזרתי לשטח הכינוס אחרי הטנק שעקבתי אחריו לתוך השכונה, אמר לי קצין צה"ל על טנק שיצא מסג'עיה, אם לא הייתי רואה אותך מלווה אותנו עם הרכב הייתי מוחק אותך כי הייתי בטוח שאנשי חמאס יצאו לי ממנהרה עם רכב. כי לפי צה"ל, בשטח יש רק לוחמים, און שלנו או שלהם, ממש כמו שאנחנו לא קבלנו את ההבנה שיש אזרחים שנהרגו מפגיעת פצמ"ר בשטחי הכינוס ליד קיבוץ בארי. וטוב עשה צהל שסגר אמנם באיחור אבל סגרו את כל האזור לכניסת אזרחים.
לאחר מכן המשיך הקצין איתי בשיחה ואמר לי "שתדע לך אין פעולה או מטרה שחיילי צה"ל המבצע קבלו ולא בצעו בשלמותו, כשראה שגיחכתי ואמרתי לו שיש כבר למעלה מ40 הרוגים (שיחה שנערכה ביום ראשון השבוע) אמר לי הקצין. אתה לא תבין. והאזרחים בישראל לא יבינו. אבל אני כחייל וקצין בצה"ל יאמר לך את המשפט הכי כואב שתשמע " נפלו אמנם ארבעים חיילים, ליבי עם המשפחות ואני יכולתי להיות אחד מההרוגים (נכון להיום הוא חזר הביתה להתרעננות בריא ושלם) אבל האם מישהו מכם רואה שיש כל יום עשרות חיילים שנכנסים לעזה נלחמים שם יוצאים ממנה שלמים" כל יום יש גם מאות חיילים חיים. שתבין. אנחנו מנצחים, וכשיבינו שמדובר בשכונה קטנה עם פרדסים וכרמים ומתחת לכל רכב נטוש יכול להסתתר משגר עם ישראל והעולם כולו יבינו שאנחנו רק צריכים זמן לסרוק את כל השטח הרבוע הזה לנקות אותו, בעז"ה ננצח...
