שנים רבות אנחנו שומעים על גילויי אנטישמיות ברחבי העולם, כולל גם בארצות שבסך הכל אוהדות יהודים כמו למשל ארצות הברית וישראל.
באופן אישי לא נתקלנו בגילויי אנטישמיות בטיולינו בחו"ל. אולי זה בגלל שלא הבלטנו את היותנו יהודים/ישראלים ואולי סתם לא היינו במקומות הלא נכונים, אבל לא התלוננו על כך.
בטיול האחרון בפלורידה נתקלנו בלא מעט אנשים ששמחו לשמוע על כך שאנחנו ישראלים וסיפרו לנו על ביקוריהם בארץ או על קרובי משפחתם החיים שם. רבים הביעו צער על המצב בארץ וביקשו לוודא שבסה"כ חיינו בארץ בטוחים.
פה ושם קיבלתי את הרושם שאם אטען שאנחנו בסכנה גדולה בארץ אזכה מיד להצעת מקלט מדיני.
ייחסנו את זה לאחוז היהודים הגדול בפלורידה.
אבל יום אחד נתקלנו בתופעה אחרת לחלוטין.
זה היה יומנו הראשון בפארק אוורגלייד. לאחר שיט נחמד בו ראינו דולפינים מקרוב ותנין מרחוק וזכינו למנת היתושים הרצינית הראשונה שלנו, נכנסנו למרכז המבקרים ודיברנו קצת עם ריינג'ר שנראה נחמד.
הוא עזר לנו לזהות חיה שראינו חלקית בלבד יום קודם לכן (כנראה זה היה חזיר מתפרא – feral pig).
עננת שאלה אותו על אהבתה הגדולה – סחלבים.
ידענו שיש סחלבי בר בפלורידה. זהו אזור טרופי שהתנאים בו מאוד מתאימים לסחלבים.
אבל בינתיים לא הצלחנו לראות אפילו סחלב אחד בטבע.
הריינג'ר פתח מפה וסיפר לנו על שמורת טבע לא רחוקה שלדעתו היא המקום בו יש לנו את הסיכוי הטוב ביותר למצוא סחלבים פורחים.
הוא הסביר שעלינו לנסוע על הדרך הראשית בשמורה עד שנגיע לכמה פיצולים בהם עקרונית אפשר לנסוע רק עם הסעה של השמורה – שלא פעילה בימים אלה (להבנתי היא פעילה רק בחורף).
בנקודות אלה עלינו לצאת מהרכב ולטייל ברגל לאורך השביל עד שנמצא סחלבים.
חדורי התלהבות יצאנו לדרך. הגענו לשמורה מהר יחסית ועלינו על הדרך הראשית שהסתברה כדרך עפר סבירה. היא הייתה עבירה לכל רכב ללא ספק, אבל קצת חששתי מהיכולת של הרכב השכור שלנו לנסוע עליה אם יתחיל גשם רציני.
כבר בתחילת המסלול ראינו נחש גדול ושחור חוצה את הדרך. זה היה מרשים למדי.
נסענו ונסענו ובשלב מסוים עצרנו בצד ועננת ואני יצאנו לסיור קצר בשדה הפתוח לצד הדרך בו ראינו כמה פרחי בר יפים – אבל לא סחלבים – וכמובן הרבה שפיריות. נתקלנו גם בלא מעט חגבים צהובים ענקיים שכמה מאות מהם פגשנו גם ביום הקודם.
חזרנו לרכב והמשכנו לנסוע... הדרך התארכה והפכה לצרה יותר ויותר. נסענו כבר יותר משעה (אם זכרוני אינו מטעה אותי) ועדיין לא הגענו להתפצלות הראשונה עליה דיבר הריינג'ר!
התייעצנו עם המפה, ה-GPS ו-Google Maps והבנו שטעינו קודם בהבנת הגודל של השמורה הזאת. החלטנו להמשיך לפחות עד ההתפצלות הראשונה מכיוון שאנחנו צריכים לראות סחלבים...
בשלב מסוים ראיתי בצד הדרך מעין מפרץ חניה ליד נחל קטן. עצרנו מיד ויצאנו לסיור קצר ליד הנחל.
הסיור היה קצר מהמתוכנן בגלל ענני היתושים שהסתערו עלינו. חזרנו בריצה למכונית, הסתגרנו בה, נלחמנו ביתושים שנכנסו איתנו והמשכנו בדרך.
אחרי זמן קצר יחסית הגענו להתפצלות הראשונה. יצאנו מהמכונית, התרססנו היטב ובקפדנות רבה בדוחה יתושים ויצאנו לראות סחלבים.
ליתושים כנראה היה מודיעין מוקדם על בואנו (אולי הם היו בקשר עם הריינג'ר ואולי עם היתושים מהעצירה הקודמת) כי הם הסתערו עלינו לפני שהספקנו להתרחק מהמכונית.
בכל זאת המשכנו, כי על סחלבים לא מוותרים.
הילדים נשברו מהר וברחו חזרה למכונית. עננת ואני המשכנו באומץ תוך נפנוף זרועות בלתי פוסק בניסיון שווא להרחיק את היתושים.
סחלבים לא ראינו. גם לא פרחים אחרים, למעט בודדים.
אחרי כמה מאות מטרים נשברנו וחזרנו למכונית.
לידה פגשנו אחד מעובדי הפארק שסיפר לנו שאולי יש שם סחלבים אבל בוודאי לא קרוב לשביל.
חזרנו למלון עקוצים ומאוכזבים.
רק מאוחר יותר הבנתי מה וודאי קרה כאן... הריינג'ר היה ללא ספק עוכר ישראל אנטישמי ששלח אותנו לשמורה הזאת כדי להתנכל לנו.
ואם לא הוא, היתושים בוודאי היו אנטישמים. לא יכולתי שלא לשים לב שבזמן שעננת ואני היינו על השביל הזה היתושים עקצו אך ורק יהודים-ישראלים.
והרשומה המומלצת היא – שירת הסירנות- בבלוג של ayeletgazit