כָּל הַיָּמִים שֶׁחָלַמְתִּי
נֶאֶלְמוּ , נֶעֶלְמוּ אֶל אֵין .
סְתָו עַכְשָׁו
תִּשְׁרֵי .
הָיִיתִי כּוֹרֶכֶת תְּפִלּוֹתַי בַּעֲנַף
מַשְׁלִיכָה לָרוּחַ עֶלְבּוֹנוֹתַי .
לֹא נוֹתָר בִּי כּוֹחַ לְהַכּוֹת עַל חֵטְא ,
גַּם לֹא לְבַקֵּשׁ מַה שֶּׁלֹּא תּוּכַל לָתֵת .
לֹא אֵדַע אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל ,
לְהַכּוֹת בֶּחָזֶה עַד שֶׁיִּתְעַרְטֵל .
עד שְתִשְׁמַע הַלְמוּת לֵב
תְּלַקֵּט מֵאִישׁוֹנַי דִּמְעָה
מִכַּפּוֹת יָדַי תְּסַלֵּק כְּאֵב .
וּבְעֵת נְעִילָה תַּקְשִׁיב לְמַחְשַׁבְתִּי תִּזְקֹף קוֹמָתִי .