ADHD הסאגה חוזרת

אני כמובן התראתי שזה יבוא. שמורים יתחילו להתקשר ולהתלונן ואני גם איימתי על המנהלת באצבע מנופפת מתחת לאפה שאם הוא יתדרדר בלימודים יהיה לה עסק ישר איתי ... אבל לבאו היום ולהאשים אותה במה שקורה בכיתה – זה יהיה ממש לא נכון... למרות ש.. למרות שאני יודעת שהטריגר היה גם בגלל המעבר שלו לכיתה שהתנגדתי בכל תוקף שילמד בה.

כן חלק מכן זוכרים את הרשומה הזו... שלא הביאה לשום דבר טוב בהמשך.. התחלנו בעצם לקבל שיחות טלפון מהמורים שלמרות שהציונים של הקונצון עדיין בסדר.. יש גם רגרסיה... או יותר נכון האטה.
כמובן שהדבר הראשון שעשיתי זה להאשים את המחנכת המפגרת שהייתה לו . אישה ללא פדגוגיה בגרוש, לא רגישה ועם 0 סובלנות לשוני של ילדים. אצלה ילד הוא רובוט.. ומי שלא... אז הוא 0. וככה הבן שלי המשך שנה שלמה – עם תחושה שלא טוב לו, לא בא לו ללמוד והעיקר שיש לו חברים שצוחקים ממנו – החיים יפים והכול בסדר.

אני כמובן, לא קלטתי כלום. המורה המפגרת הייתה מתקשרת מדי פעם להתלונן על הילד.. והמסרים שהיא הייתה מעבירה לי היו : הוא מפריע הוא מפריע הוא מפריע הוא לא ממושמע הוא מתחצף וכו.. וכו.. ואני רק רציתי להגיד לה : מגיעה לך!!! את התעקשת שהוא לא יעבור לכיתה בה הוא מסתדר יותר עם הילדים האחרים... את התעקשת שיישאר בכיתה בה יש ילדים מופרעים (בדוק) ילדים ערסים (בדוק) בכיתה בה רמת הלימודים הרבה יותר נמוכה מהיכולות שלו ועכשיו את מתלוננת שהוא עושה כמוהם!! מפריע כי משמעם לו. תתמודדי רציתי לענות לה. אבל במקום להגיב לה: הנחתי את השפופרת על המיטה... היא דיברה דיברה דיברה דיברה... גם ככה לא נותנת להשחיל מילה... דיברה דיברה דיברה.... וכבר לא עניין אותי מה היא מקשקשת.... מדי פעם הרמתי את הטלפון להגיב: ממממ וזרקתי אותו שוב על המיטה שהפחית את הזמזום המעצבן שבקולה.

ציפיתי – שכמורה היא תתייחס דווקא ליכולות שלו הלא מנוצלות, לאינטליגנציה שלו ולעובדה שיכול להיות.. אולי יכול להיות שצריך לבדוק את העניין של הפרעת קשב וריכוז... אבל במקום זה.. המורה המטומטמת (כן אני ממש מתחילה להתעצבן כפי שרמת הקללות מרמזת על כך) דיברה רק על הצד השובב שבו ואיך שהיא לא יכול ללמד ואיך שהיא צריכה לעשות ככה ולהגיד ככה.. והיא והיא והיא...!

ואז נגמרה השנה.. וב"ה פיטרו את אותה מורה.. שאני מקווה לא נחתה על הכיתה של הילד שלכם.. או הנכד שלכם.. כי מורים כמוה אסור שיהיו בבית ספר... אסור שיהיו בכלל אפילו בלול תרנגולות.... העופות פחות מקרקרות ממנה ויותר חכמות. ואז השנה, הגיעה מורה מדהימה... כן מורה מ.ד.ה.י.מ.ה! כבר על השבוע הראשון .. לא בדיוק... בכל זאת שבוע שני: התקשרה לידע אותנו שהקונצון ילד מדהים, מקסים חביב חברותי מאד אבל היא חושבת שיש לו בעיה של ריכוז. הגישה שלה הייתה כל כך שונה. כל כך חביבה. להסביר לנו שהיא מזהה אצל הילד יכולות גדולות ולא מנוצלות... נכון .. דיברנו על פדגוגיה?... דבר ראשון !!! מורה שלא מבינה כלום על פדגוגיה... סתומה! והיא דיברה דיברה דיברה (כן גם היא דיברה הרבה) אבל רציתי לשמוע אותה, רציתי לשמוע מה היא חושבת ומה דעתה האמיתית על מה שהיא מאבחנת.

אז קבענו פגישה עם נירולוג. פגישה בעוד חצי שנה דרך הקופה.... בעוד שבוע באופן פרטי!! ואחר כך דוחפים לנו כרטיס מושלם פלטיניום כסוף יהלום לפרצוף כאילו יש לו באמת יתרון. כלום ! כל הכרטיסים האלה לא שווים כלום אם הם לא מקצרים לך תור לרופא!! אז הלכנו לפרטי. הרי בהתחשב שאנחנו בחודש נובמבר ופגישה מתקיימת בחודש מרץ במיקרה הטוב, וצריך אחר כך לחכות עוד 3 חודשים לאבחון דידקטי ועוד חודש לתשובה .. אנחנו מה? שנת 2016? 2017? כאילו בעת הגיוס נחליט אם צריך לתת לו ריטלין או לא?

לא פרקטי נכון... אז הנירולוג הפעם היה קצת (הרבה) שונה מהנירולוג שפגש את המדען לפני כ-8 שנים. הפעם הוא לא הסתמך על כתם לידה בגב של הילד על מנת לקבוע שיש לו ADHD... הפעם הוא שאל שאלות ענייניות, שאלות שהיו אמרות לקבוע אם יש צורך בהמשך בדיקה על ידי אבחון דידקטי או פשוט: לך הביתה חמוד.. תלמד טוב ותגיד למורה שתרד ממך.

בעת קביעת הפגישה שלחו לי שאלון למורה/להורים והיינו צריכים להביא אותו לפגישה. הרופא בחר קודם בלהכיר את הקונצון על ידי גישה ישירה אליו. שאל אותו אם הוא אוהב ללכת לבית ספר, אם יש לו חברים, איך הוא מתנהג, ואז פנה אלינו ושאל אותנו איך הוא מתנהג בבית, בבית ספר, אם עושה שיעורים וכו... ואז התייחס לתשובה של המורה ממה שהיא ענתה בשאלון. אהבתי את הגישה הזו, כי בדרך זו הוא אינו פונה לקונצון עם דעות קדומות על סמך מה שהמורה רשמה.

לאחר קריאה, הוא ניסה לגשר בין התשובות שאנחנו, הקונצון והמורה ענינו. הוא סיפר לקונצון מה המורה כתבה ושאל אותו האם זה נכון, האם ככה הוא מתנהג והאם לדעתו המורה טועה בשיפוט שלה. כמובן שהקונצון היה מופתע לחלוטין, מחה וטען שאין שחר לעובדה שהוא הליצן הכיתתי, שהוא כבר על השעה הראשונה "עייף" ולא מוציא את הספר מהתיק.. שלא לדבר על : לא מעתיק כלום מהלוח.

• יש לך ציונים טובים?
• כן
• כמה למשל
• בחשבון קיבלתי 99, ובמדעים 78 ובאנגלית 98
• ואתה מבין מה שהמורה מסבירה
• כן
• היא כותבת שאתה חולמני
• כי זה משעמם

ואז הרופא פנה אלינו. שאל קצת על רקע המשפחה. רק באותם רגעים הוא גילה שיש לנו כבר מדען אחד שאובחן. הוא שאל אם אחד מאיתנו אובחן...

• ברור לכם שזה תורשתי... ברור ברור מלמלתי לעצמי.. גם אני חלמתי בשיעורים משעממים ובכל זאת סיימתי 17 שנות לימוד + אקדמיה מבלי שישלחו אותי לנירולוג. הקיטלוג הזה משגע אותי.

לדעתי הקונצון דומה לי בקטע הזה. גם אני בלימודים ובכיתה לא עשיתי כלום. העדפתי לצייר בעת שהמורה דיברה והסבירה. גם בפקולטה בעת התואר וגם כשלמדתי ראית חשבון – הייתי מבריזה מהשיעורים, מצלמת סיכומים של חברים וחורשת דקה לפני בחינה. כל אחד עם השיטה שלו. מכאן ולצעוק : לקויה למידה מעבר לפינה... אוטוטו חטיבה והוא ייפול בין הכיסאות.... לא יודעת... זה להרים מהר מדי ידיים ... לא?

הרופא התחיל בבדיקה גופנית, תעקוב אחר האצבע... תלך ישר על פס ריצוף הרצפה, הקפיץ לו את הברך עם פטיש, שמע את הלב.. אופ! רשרוש... נשלח אתכם לקרדיולוג....(גם את זה נבדוק בהמשך) ואז התחיל לשאול אותו שאלות:

• אתה יכול לחזור על המילים: רכבת אבא כלב כיסא מכולת
• רכבת אבא כיסא כלב מכולת
• יש לך דקה להגיד לי הכי הרבה שמות של חיות
• ארנב חתול תרנגולת פרה נחש גמל דג נמלה חיפושית זבוב דולפין לוויתן כלב חתול נמר אריה....
• הבנתי שאתה טוב בחשבון. אתה יכול לספור בקפיצות של 7 אבל מ-100 כלפי מטה
• 100, 93, 86, 79, 72, 65, 58, 47, 40 ...... והמשיך בלי טעות עד הסוף
• עכשיו תסכל על הנוכחים בחדר ותגיד לי מי יוצא דופן.
• הקונצון עונה: אני
• למה?
• כי אתם 3 מבוגרים ואני ילד
• תסכל שוב על הנוכחים ותגיד לי מי מוצא דופן
• אתה
• למה?
• כי אתה לא מהמשפחה שלנו
• תסתכל שוב על הנוכחים ותגיד מי יוצא דופן
• אימא

וכאן היה נירא שהרופא קיבל את התשובה לה ציפה מההתחלה. ומי מחליט מה התשובה הנכונה. כל התשובות היו נכונות. אז למה התשובה הזו יותר נכונה מאחרת, אני חושבת לעצמי.

הרופא מרים את היד ומתחיל לספר סיפור, שבעצם חידה ובעת נקטת כל שם , הוא מרים אצבע וממתין לתשובה לגבי האצבע האחרונה: לאבא של יוני יש 4 בנים: דוד, מיכאל, מתן ו:?
הקונצון לא יודע את התשובה. הרופא חוזר על השאלה אבל קצת יותר מהר: לאבא של יוני יש 4 בנים: דוד, מיכאל, מתן ו:?
הקונצון לא יודע את התשובה. הרופא חוזר על השאלה אבל קצת יותר מהר ומתעקש להשתמש באצבעות ידיו: לאבא של יוני יש 4 בנים: דוד, מיכאל, מתן ו:?
הקונצון עדיין לא יודע את התשובה. בוא ננסה בשפה ערבית: ושוב הוא מרים את היד מדגמן (לא טעות... לא התכוונתי לכתוב מדגים) עם האצבעות: לאבא של אחמד יש 4 בנים: מוחמד, נסראלה, ערפאת ו:?
והקונצון לא יודע את התשובה. הרופא חוזה על אותו תהליך: והפעם באנגלית: לאבא של ג'יון יש 4 בנים: דיויד, מייקל, דין ו-?
והקונצון לא ידע את התשובה. ככל שהרופא מתעקש, הקונצון מאבד ריכוז כמובן ובעיקר מאבד ביטחון עצמי. מה לעזאזל התשובה הנכונה?

• אתה יכול לחזור על 5 המילים שביקשתי ממך לזכור מקודם? הקונצון חוזר על המילים.. לוקח לו טיפה'לה יותר זמן לשלוף אותם אבל הוא מצליח.

הוא כמובן הסביר לנו מה מבחינתו לא היה בסדר בתשובות של הילד. זיכרון היה לו... שליפת שמות של חיות: הוא לא השתמש בשיטת "המגירות" והכוונה לא שלף את המילים לפי סיווג חיות בר/ חיות ים /עופות /חיות בית וכו... ואני שואלת את עצמי מי מחליט ששיטת השליפה שלו לא נכונה. כפי שאמר הילד לאחר הבדיקה, מכוון שהוא התבקש לעשות את זה תוך דקה, לחץ הזמן גרם לו בהתחלה לזרוק כל מה שעלה לו לראש ואז כשהתחיל להיתקע : אז .. רק אז... עבד לפי שיטת המגירות. ואני בטוחה שכולכם הייתם עושים בדיוק אותו דבר.

לגבי הספירה לאחור, הנירולוג טען שהקפיצה של יותר מ-7 ספרות כפי שהוא נתבקש לעשות : מרמזת על איבוד ריכוז.. ולא על חוסר ידע בחשבון... בוא תנסו גם אתם לעשות את התרגיל הזה כש-3 מבוגרים ממתינים ובוחנים לראות אם תטעו.

לגבי החידה, שרבים מכם מכירים, הקונצון היה כל כך לא מרוכז שאפילו לא הבחין שהתשובה בתוך השאלה עצמה. ואתם? שמתם לב? הייתם שמים לב בעת לחץ? אה! רואים שזה לא כזה טריוויאלי!

בקיצור.. טריוויאלי או לא... הרופא חשב שיש מקום לשלוח את הקונצון לקרדיולוג בשלב ראשון, על מנת לשלול את החששות שלו, כי במידה ויש בעיה בלב לא ניתן לבצע את הבדיקה עם/בלי ריטלין. עוד הפניה לדידקטי....ועוד אחת ל-MOXO (משהו שמחליף את ה-TOVA של פעם). ואז חזרה עם התשובות לפגוש את הנירולוג.

נ.ב: אם לא הבנתם את המילים : ADHD/ MOXO/TOVA... אני מקנאה בכם!!