אתם מכירים את האנשים האלו שכל הזמן עסוקים במרדף וחיפוש אחר האושר? מניח שכל אחד מכם מכיר אחד כזה לפחות שעסוק בזה ללא הרף - ממש מחפש סדרתי.
הם קוראים ספרים בנושא, הולכים להרצות על אושר, סדנאות לאושר, סדנאות העצמה לאושר ועוד כהנה וכהנה. אין ספק שהם מפרנסים תעשייה שלמה של אנשי מקצוע (וגם כמה שרלטנים על הדרך). לכאורה אתם יכולים להגיד לי: מה אתה רוצה מהם? ובכלל זה לא בעצם הדבר הכי טוב שאפשר והכי חשוב? הרי מי לא רוצה להיות מאושר?
אבל אם תשאלו אותי (וגם אם לא, כי אני בעל הבלוג.....) אז אני חושב שאותם מחפשים סדרתיים אחר האושר, פשוט לא בכיוון. ולמה?
קודם כל ולדעתי, במדובר בקבוצה של אנשים שיש להם פשוט יותר מדי זמן פנוי. וידוע שכשיש זמן פנוי לרוב נכנסות כל מיני מחשבות (ולעיתים מחשבות לא טובות) סטייל: אני מאושר ? טוב לי ? רע לי? לאנשים העסוקים אין זמן לחשוב אם טוב להם או רע להם, או בטח בתדירות נמוכה הרבה יותר. אני למשל חוזר כל כך עייף מהעבודה ששינה טובה עושה אותי מאושר ברמות על, וזה כשלעצמו יכול להחזיק אותי כמה ימים טובים במצב של היי..... :) )
דבר ראשון הרי ידוע שכאשר מחפשים משהו לא מוצאים. מתי מצאתם משהו שאבד לכם ומצאתם אותו דווקא בחיפוש ממוקד? לרוב זה קרה במקרה על הדרך בהמשך. שנית, יש בהחלט מצב שמרוב ההתמקדות וההתעסקות בחיפוש, גם אם האושר יעבור מול העיניים שלהם הם לא ייראו ויפספסו אותו.
אגב, אני לא יודע מה אותם אנשים חושבים לעצמם או מה הם מצפים שיקרה להם כשהם ימצאו את אותו האושר הזה שהם תרים אחריו? מה, לשיטתם כשזה יקרה הם יקומו כל בוקר עם הילה מעל הראש ועם ציפורים מצייצות? וזה יוביל אותם גם במשך היום או מעתה ועד עולם?
אז WAKE UP CALL לכל המחפשים האלו. זה לא ככה.
החיים הרי הם סלט. סלט שמורכב מרגעים של אושר וגם של עצב. של כעס ושל שמחה. של רע ושל טוב. למה? כי פשוט זה ככה.
ואם תשאלו אותי, אושר זה בכלל בדברים הקטנים. למשל כשאתה הולך ברחוב וילד קטן מחייך אלייך, כשמישהו שאתה מעריך אומר לך מילה טובה. שמישהו שאתה נהנה בחברתו בא לבקר אותך או מתקשר אלייך, כשמישהו או משהו מעלה בך חיוך, כשאתה רואה משהו יפה ו/או או משהו שמרגש אותך (נוף, חיה אהובה, משהו אומנותי ועוד. הכל לפי העדפה אישית) וכדומה. הצירוף של כל הדברים האלו הוא זה שיוצר את האושר ואת הרגעים של האושר (טוב וגם כשאראלה ממפעל הפיס תתקשר אלייך, זה גם אושר... :) (.
ולכן לפי דעתי בכל אופן בקטע הזה אותם מחפשי אושר סדרתיים נופלים בגדול. כי מרוב החיפוש שלהם אחר האושר, הם מפספסים לחלוטין את הרגעים הקטנים האלו או לא נותנים להם את תשומת הלב הנכונה. והרגעים הקטנים האלו הם שלב חשוב במציאת האושר במידה והוא קיים בכלל (והם עוד יותר חשובים אם האושר הגדול בכלל לא קיים).
לכן ההמלצה שלי לכל אותם מחפשי אושר זה אם כבר אז לעשות רק סדנא/קורס אחד: איך להנות מהרגעים הקטנים האלו של אושר בחיים.
האושר הגדול? בספק אם הוא קיים. וגם אם כן, אז הוא יימצא אתכם כבר, בין אם תחפשו אותו ובין אם לאו.
זאת דעתי הלא מלומדת ואני לא קואצ'ר ומעולם לא הייתי אצל קואצ'ר, אלא סתם אחד שמנסה לחשוב באופן הגיוני.
ומה דעתכם אתם?