הגל

הגל הגיח ללא שום התרעה התנפץ על החוף וכיסה אותנו במי הים המלוחים והקרים...

שעת ערב בלגונה של חוף מליבו, פני האוקינוס שקטים ואין שמץ של זכר לגלי הענק שהחופים האלו ידועים בהם.  אני מטייל על שפת המים לאורך קו השבירה, מביט על הגלים ועל להקת ציפורים שמשכה את עיני, ובעודי מרוכז בהן, הגיח פתאום גל משום מקום וכיסה אותי, ואותה.. מותיר אותנו רטובים ונוטפים מי מלח וחול, אחרי מספר שניות כשהתעשתתי על עצמי, הבטתי בה ומיד ידעתי שמשהו קרה. היא לא נראתה כתמול שלשום, והאור שהיה לה תמיד כבה.. אחרי נסיונות נואשים להעיר אותה , היא שקעה לתרדמה ולא הגיבה לנסיונות ההחייאה שלי.

ניגבתי ועטפתי אותה בחולצה שלי, ונשאתי אותה חזרה אל הרכב.. במשך כל אותו הלילה ניסיתי להחיות אותה.. הנחתי אותה אל מול התנור שתתחמם, נשפתי אוויר אל תוך הלוע שלה, אבל בבוקר כשהיא לא הגיבה לי , ההכרה החלה לחלחל, שאולי אני צריך לחפש אחת אחרת שתחליף את מקומה, אבל אפילו המחשבה על כך, לא הייתה קלה מכיוון שהיא הפכה לחלק ממני כמו היד הימנית שלי, והיה לי קשה לחשוב על אחרות..

בחורף 2012, היא הגיעה אלי בהפתעה, אני זוכר את ההתלהבות שלי כשראיתי אותה בפעם הראשונה, ואת הטיולים המשותפים שלנו מאז אותו היום..

היא תיפקדה בכל מצב ומעולם לא איכזבה. כשהיינו חוזרים הביתה ואני פורש להתקלח, היא היה נשארת בחדר, מחכה לפעם הבאה שאקח אותה איתי.

שום טיול לא היה מושלם בלעדיה ועם הזמן היא היא הפכה לעיניים השניות שלי.. מעניקה לי זוית ראייה וגישה אחרת אל הטבע שמסביב,

הימים חלפו והיא לא חזרה לעצמה, בהתחלה עוד הייתי ניגש לבדוק אם יש שיפור במצבה, מחפש אפילו מצמוץ קטן..

אבל עם חלוף הזמן, כך גם דעכה תקוותי, והתחלתי להשלים עם העובדה שהיא כבר לעולם לא תחזור למה שהיתה..

אתמול בבוקר החלטתי לבדוק אותה שוב בפעם האחרונה, במבט ראשון היא נראתה דוממת, אבל כשנגעתי בה היה נדמה לי ששמשהו התעורר בתוכה.. ואז כאילו כלום לא קרה לה היא נדלקה וחזרה לעצמה... מייד אחזתי בה, רץ החוצה, מיישר אותה אל מול עיני.. ולוחץ על הכפתור ההפעלה...,  ה "קליק"  שלה נשמע חזק וברור מאי פעם... והמצלמה האהובה שלי, חזרה לחיים!

סופשבוע נעים