נכון לעכשיו כל מערכות המשפט בעולם מאמינים שלבעלי חיים לא אנושיים אין מצפון מוסרי ולכן לא ניתן להאשימו מבחינה משפטית באף אחד ממעשיו. בכל מקרה, ישפט הבעלים של בעל החיים (אם יש לו כזה) בגין רשלנות שיתכן גרמה לאירוע (נשיכה וכו`).
אבל, לבוא ולהשיב את בעל החיים על ספסל הנאשמים כדי להעמידו לדין, נראה כאבסורד הראוי לספר "עליסה בארץ הפלאות".
אך תתפלאו לדעת, שהיו זמנים שזה לא היה כהיום. למעשה, באירופה בין המאות ה-13 וה-18, היה נפוץ מאוד להעמיד את בעלי החיים לדין! במהלך מאות השנים האלו, כל מיני סוגים של בעלי חיים - כלבים, חזירים, פרות, חולדות ואפילו זבובים וזחלים - הופיעו בפני בתי דין דתיים וחילוניים בגין עבירות הנעות בין גניבה פשוטה ועד לרצח. זו לא הייתה מתיחה או אחיזת עיניים. המשפטים נערכו בכובד ראש מוחלט: נשמעו דברי עדים, לפעמים היו לבעלי החיות עורכי דין, ואם הורשעו בדין, דנו אותם למוות או לגלות.
אדוארד פייסון אוונס תעד את התופעה הזו בהרחבה, המפורסם מביניהם, The criminal prosecution and capital punishment of animal, שפורסם ב-1906.
בספר זה מספר אוונס על יותר מ-200 מקרים.
אחד המשפטים המפורסמים ביותר היה המקרה של החזירה מפלייס, שנערך ב-1386 ותועד ע"י גיוט דה מונפורט. החזירה נעצרה והואשמה ברצח תינוק שהיה בעריסתו ואכילת חלקים מגופו ופניו. הויסקונט פר לאבנגין ארגן את המשפט בו החזירה הורשעה ונידונה למוות. מחופשת לאדם, עם מעיל ומכנסיים, החזירה הובלה אל הגרדום, שם נחתך אפה וכפותיה, כך כמו שעשתה לתינוק, ולאחר מכן נתלתה. כל החקלאים באזור אולצו ללכת עם חזיריהם למשפט כדי שבעלי החיים יהיו עדים והמשפט ישמש להם כאזהרה! לאחר שהחזירה נתלתה, ביתרו אותה ושמו אותה על המנגל ונהנו באכילת בשרה.. כך חגגו את הוצאתה להורג... (אתם מבינים? לאחר שהיא אכלה את הילד.. הם אוכלים אותה, מעוות וחולני לגמרי!)
אך היו גם מקרים יוצאי דופן. ב-1379, בכפר הבלגי סנט מרסל להקת כלבים רעבים, ביניהם מספר גורים, תקפו את ביתו של איכר והרגו את בנו. מאוחר יותר הכלבים נתפסו, נשפטו ונידונו למוות. הוברט דה פואטייה, כומר מקומי, שימש כסניגור וביקש רחמים עבור הגורים, הוא טען שאלה חונכו לא נכון ע"י הכלבים הבוגרים. לבסוף השופט היה רחום והחליט לא להעניש אותם. מקרה דומה היה ב-1457, שם גורי חזירה שוחררו לחופשי ורק האם הוצאה להורג.
מישל פסטרו מספר בספרו "ההיסטוריה של המשפט בימי הביניים" שב-1487 מגפה של עכברים השתלטה על היבול של המחוז הצרפתי של אוטון. האיכרים פנו להגמון ז`אן רולין כדי שזה יתערב ויבקש מאלוהים להפסיק את ההרס בשדותיהם.
תחילה ההגמון ביקש מהכמרים באזור לצאת לשדות ולבקש באופן מנומס מהעכברים שיעזבו את השדות (חחחחחחח). כאשר ראה שאין תוצאה לפעולה זו, ציווה לערוך משפט נגד העכברים באשמת טריפת כל היבול של האיכרים. אבל העכברים לא היו חסרי ישע: היה להם עורך דין לצידם, המשפטן הצעיר ברטולומי צ`אסן.
בגלל שציפו שהעכברים יבואו מרצונם החופשי וישבו בספסל הנאשמים, המשפטן הצעיר ביקש דחייה לתאריך מאוחר יותר, בטענה שהעכברים הם רבים מדי ומפוזרים במקומות שונים, לכן, הזמנה לדין פשוטה שתלויה בדלת בית המשפט לא מספיקה. (כאילו העכברים יודעים לקרוא ומבינים...)
העורך דין הצעיר השיג שוב פעם שהכמרים ילכו לשדות ויודיעו לעכברים על המשפט העומד נגדם. בגלל שהעכברים עדיין לא הופיעו, הסניגור טען שהעכברים לא יוצאים ממחבואם בגלל פחדם מהחתולים. הוא הצליח לדחות את המשפט 6 פעמים בטענות מגוחכות יותר ויותר, עד שהרשויות החליטו להשעות את המשפט.
בעקבות תהליך זה המוניטין שלו כעורך דין פלילי התפשט והוא הפך לאחד המשפטנים היוקרתיים ביותר של זמנו.
הוא אף כתב חיבור שכותרתו "קונסיליה" שהסביר איך צריכים לפעול הסניגורים של בעלי חיים.
ג`וניס גרוס מספר שב-1624 תרנגול הועמד לדין בגלל הפשע המתועב והלא טבעי: הטלת ביצה. האנשים בכפר חשבו שהתרנגול נשלח על ידי השטן ושבתוך הביצה יש לטאה. (אני מציינת שבטבע זה עשוי לקרות שתרנגול יטיל ביצה).
יאן בונדסון מספר על משפט שאורגן ע"י הבישוף של לוזאן בשנת 1479 נגד מכת כנימות המואשמות באופן אבסורדי שלא היו בתיבת נח!! (חחחחחחחחחח). העונש? נידוי החרקים.
גם זבובים הוצאו להורג בגלל "הטרדה בלתי פוסקת שיכולה לשגע אנשים". הזוי לגמרי!
כמו כן, מתעד בונדסון, פסק דין נגד מושבת טרמיטים בברזיל, המואשמים בהשמדת מנזר פרנציסקני. עורך דינם טען להגנתם שהטרמיטים חיו שם במשך מאות שנים לפני שהגיעו הפרנציסקנים, כך שהמיסיונרים נאלצו לעזוב ולהשאיר את המנזר לתושביה הראשוניים.
אחד המקרים הקיצוניים הוא של החזיר שהואשם ברצח. בפריז, ב-1161, חזיר נכנס בין רגלי הסוס שרכב עליו הנסיך פיליפ, בנו של המלך לואי השישי, וגרם לו ליפול. הנסיך איבד את חייו וגם כך החזיר: הוא הוצא להורג.
רחוק יותר, אוונס מצטט על מקרים של פסקי דין נגד עצמים דוממים. ביוון למשל, פסל שנפל על איש הואשם ברצח וכעונש נזרק אל הים. גם גופות של פושעים זומנו למשפט וקיבלו עונשים.
אבל, מה הייתה המטרה של ההליכים הארוכים והראוותנים האלה? לדברי אוונס היה זה צורך פסיכולוגי. בזמנים של חוסר וודאות גדול, עם אירועים אלימים שלכאורה לא היה בהם הגיון, לאדם היה צורך להאמין שלא הכל מותר ולכל מעשה יש השלכות. בתי משפט אז היו אחראיים להשליט סדר בתוהו ובוהו הזה, לתת סיבה לעובדות לכאורה בלתי מוסברות. ולמרות שכבר לא שופטים בעלי חיים, הצורך הזה, אנושי מאוד, מצד אחד, הוא משהו שעדיין קיים בעולם. אמנם לא שופטים אותם, אך במדינות לא מפותחות הרגו בעלי חיים שבעצם נאנסו על ידי זואופיליים, ומה הטיעון? בעל החיים "פיתה" את הסוטה. חבל שכבר לא קיימים עורכי דין לבעלי חיים.