בימים אלו מציינים בארה"ב יובל להירצחו של נשיאה ה35 של ארה"ב, ג'ון פיצרלד קנדי, מות טראגי שגדע את נשיאותו והפכה אותו לאגדה.
קנדי שבה ממשפחת אצולה מבוסטון, נו טוב על אצולה אפשר להתוכח כי לא מדובר כאן במשפחה עם דם כחול, או קשר כזה או אחר למשפחת מלוכה אירופית וכו', משפחה אירית אמידה שבחשה בפולטיקה הפנימית בבוסטון ובזכות קשריה ועזרתה בבחירתו של רוזוולט לנשיאות ארה"ב,מה שזיכה את אב המשפחה "המלכותית" במינוי לשגריר ארה"ב בבריטניה,מינוי לא מהמוצלחים ביותר שידעה ארה"ב וזה בלשון המעטה, כולל אמירות פרו נאציות שגילה קנדי האב. ואז החלו שאיפות המשפחה ללטוש עינים גם לזירה הארצית, אבי המשפחה אמנם ייעד למשימה זו את בנו ג'וזף קנדי ג'וניור , רק שהוא נהרג במהלך מלחמת העולם השנייה בה שימש כטייס.
משפחה שעשתה את הונה בעיקר בזכות אותו חוק יובש מגוחך בארה"ב,ו בעיקר ע"י הברחות הטיפה המרה לתוככי ארה"ב וגריפת מליונים תוך כדי כך,למרות זכיון לייבוא אלכוהול לצרכי בריאות שהיה ברשותה, כאשר השיא היה משלוח ענק של יין שנחת על אדמת ארה"ב בבוקרו של יום שבו הסתים אותו חוק אומלל ומגוחך, והאלכוהול חזר להיות חוקי וכשר בארה"ב, ומשפחת קנדי הפכה להיות למולטי מליונרית ולכל יכולה במדינת מסצ'וסטס .
ארה"ב שמאז ומעולם סבלה מרגש נחיתות מול עמי אירופה בעלי המורשת הארוכה, וההיסטוריה הענפה,מאד שמחה להפוף את משפחת קנדי לסוג כזה של משפחת אצולה תוצרת ארה"ב,ומשפחת קנדי מצידה סיפקה את כל השערוריות,הסקנדלים, ומילאה עשרות רבות של טורי צהובונים במעשיה ומעשי בניה לאורך המאה הקודמת, שהיתה רצופה במעשיות ובעיקר בטרגדיות שנפלו על משפחה זו.
ב8 לנובמבר 1960 נבחר לנשיאות ארה"ב ברוב דחוק ובמאבק הצמוד ביותר בתולדות ארה"ב כנגד ניקסון רוב של 49.9% מהקולות מול 49.6%, כאשר את ההישג הזה זוקפים בעיקר בזכות אותה סדרת עימותים טלויזיונים שנערכו בפעם הראשונה במערכת בחירות בארה"ב בשידור ישיר וללא עריכה , בהן נראה קנדי צעיר,חסון,שזוף ובעל מראה מצודד, ומולו ניקסון שסירב להתאפר ונראה תשוש,עייף,ושטוף זיעה.
קנדי היה לנשיא הצעיר ביותר שנבחר אי פעם לנשיאות ארה"ב בגיל 43, והוא גם היה הנשיא הקתולי הראשון שנכנס אי פעם לבית הלבן, אגב שני שיאים שלא נשברו עד עצם היום הזה.
תקופת נשיאותו הכניסה בעיקר דם צעיר לבית הלבן, הרבה התלהבות, חזון , ורצון לשנות, אבל תכלס בראיה לאחור הוא לא השאיר חותם גדול במהלך כהונתו מלבד שניים, אותו חזון שלו להנחית אדם על הירח והזרמת סכומי עתק למטרה זו, שאמנם הושגה אבל הוא לא זכה להיות בין החיים ולראותה, וטיפולו במשבר הטילים עם ברה"מ ומניעת מלחמת עולם שלישית ,כאשר אולי הוא עצמו היה הסיבה להתחוללותה לאור מפגש הפיסגה שנערך בוינה עם נשיא ברה"מ דאז ניקיטה חרושצ'וב, אותו מפגש בו הרושם הנורא שקנדי עשה על חרושצ'וב שנראה לו כילד מפונק וחסר נסיון שלא יודע מימינו ומשמאלו, ונתן לאותו חרושצ'וב את האור הירוק לנסות ולבנות את בסיס הטילים בחצרה האחורית של ארה"ב, בקובה, והגעה למשבר החמור ביותר במהלך המלחמה הקרה , בה היה העולם קרוב מאי פעם למלחמת עולם בין מעצמתי מאז תום מלחמת העולם השנייה.
קנדי במהלך אותו משבר , לא הקשיב למפקדי הצבא והצי האמריקאי ובניגוד לעצתם לא תקף את בסיס הטילים והביא לסיומו של המשבר ללא צורך במלחמת עולם, בעיקר אחרי הכישלון הצורב שספגה ארה"ב בפלישתה לקובה במה למפרץ החזירים והרצון להנחית גולים קובנים לאי קובה שיפעלו להפלתו של נשיא קובה פידל קאסטרו, נסיון שכשל וביסס את אחיזתו ושלטונו של פידל בקובה עשרות שנים לאחר מכן.
יחסו של קנדי לישראל היה יחס של הערכה , במהלך כהונתו יחסי ישראל וארה"ב נשארו כשהיו ולא עלו מדרגה, קנדי ביקר פעמים בישראל בשנת 1939 וביקור שני בשנת 1952 בה התפעל בעיקר מהמתקדמות שחלה בארץ בין שני ביקוריו והתפתחותו של הישוב היהודי המהלך תקופה זו, במהלך כהונתו עדין לא זכה ראש ממשלת ישראל לזכות לביקור בבית הלבן, ואפילו ביקורו של בן גוריון בארה"ב לא זיכה אותו בהזמנה לבית הלבן, והפגישה בין השניים נערכה בניו יורק ליד מלון וולדורף אסטוריה בעיר, כאשר עיקר לחצו של קנדי היה בנושא תוכנית הגרעין הישראלית והכור בדימונה, נושא שהוא היה ממש אובססיבי לגביו, וגרם ללא מעט חיכוכים ואיומים לגביו, ת האמברגו האמריקאי על ישראל בכל הקשור להספקת נשק למדינה שהיה רובו ככולו מושתת על אספקה מצרפת, לאור התפשטותו של הקומוניזם בעולם שהיה בשיאו התחילת שנות ה60 של המאה הקודמת, התרצה קנדי וסיפק לישראל טילי הוק כפי שהתחייב לספק טילים אלו למרבית מדינות העולם שנחשבו אז כחלק מהעולם המערבי כחלק מעצירת התפשטות הקומוניזם, ובעיקר לחץ שהוטל עליו ע"י הסנאט האמריקאי שדרש ממנו לספק לישראל טילים אלו.
סביר להניח שאילולא נרצח קנדי ולו היה זוכה בקדנציה שנייה, נושא הכור הגרעיני בדימונה היה מסתיים אחרת ואולי כלל לא היה.
כאשר בוחנים את נשיאותו של קנדי ונזכרים בימינו אלה ובדייר הנוכחי בבית הלבן ברק אובמה יש הרבה דברים משותפים בין שניהם.
שניהם היו פורצי דרך, קנדי היה הקתולי הראשון בבית הלבן אובמה הנשיא השחור הראשון בבית הלבן.
שניהם צעירים ומצודדי מראה.
שניהם דמוקרטים.
שניהם נכנסו לבית הלבן כהבטחה גדולה, התלהבות גבוהה,הרבה חזון ומשניהם לא נותר הרבה ובעיקר תחושת כישלון.
שניהם בגדו בבני בריתם, קנדי באחים דיים בדרום ויטנאם שהביא לרציחתם, ואובמה בנשיא מובארק במצרים, בסעודיה ומדינות המפרץ, וישראל.
שניהם רצו להימנע ממלחמה ובכך זרעו את זרעי הפורענות בהמשך, קנדי בויטנאם אובמה באיראן.
שניהם שימשו כחוכא ואיטלולא ע"י מנהיגי המעצמה שמנגד, חרושצ'וב בקנדי, פוטין ברוסיה.
שניהם רצו להביא לשינוי רדיקלי במדיניות הפנים ושניהם כשלו, קנדי בנושא ההפרדה הגזעית אובמה בתוכנית הבריאות.
סביר להניח שאם אנבור עוד קצת אמצא עוד הרבה דברים דומים בין השניים בכל הקשור לאישיותם ודרכי פועלם שבדיעבד התבררו ככושלים ביותר.
השוני העיקרי בין השניים שאחד לא זכה לסיים את הקנציה שלו ונרצח בשלהי הקדנציה הראשונה, השני זכה לקדנציה שנייה ואני מקווה שהוא יסיימה כמתוכנן ויצא מהבית הלבן בריא ושלם, אחד ישאר אגדה לנצח ואילו השני כנראה יחשב לאחד מנשיאיה הכושלים של ארה"ב מאז ומעולם, כגודל ההבטחה גודלה של האכזבה.