כבר שנה שאני כותבת ושולחת יצירות שלי
לאתר דרך המילים, קישור מצורף..
http://www.galiwords.com/.
האתר בבעלות גלי וויס והיא גם המנהלת אותו.
אחת לשנה נפגשים, לרוב אצלה בגינת הבית וחוגגים את הכתיבה והיצירתיות של החברים.
אוכלים, שרים ומקריאים מהיצירות שלנו.
לפני שבוע היתה מסיבת-מפגש והיה פשוט מדהים.
אני ממליצה בחום לאוהבי הכתיבה, סיפורת או שירה, להיכנס, להתרשם
ואולי להירשם ולשלוח לשם יצירות.
הנושא היה הפעם - אדם לאדם.
והנה הסיפור שכתבתי והקראתי.
מקריאה סיפור 
וכאן אני מקשיבה
אומרים אדם לאדם זאב,
נכון, כך אומרים. אבל, השאלה היא, האם זה חייב להיות כך?,
והאם אכן כולם נוהגים כזאבים גם כשהם בדמות אנשים?
מחשבה ראשונה עולה בראשי ואומרת- ,
לא יכול להיות שכולם נוהגים כך, יש גם שמתנהגים אחרת.
ואני יודעת שאני צודקת.
אבל מחשבה שניה מנקרת בי ואומרת:
כמעט כולם מתנהגים כזאבים ורק מעט נוהגים אחרת.
יופי, עונה המחשבה הראשונה-
אם כך יש בכל זאת שמתנהגים כאדם ולא כזאב לאדם ואפילו שהם מעט.
ומעשה באדם שהיה עשיר גדול וככל שהיה עשיר כך היה קמצן .
יום בא והאיש ירד מנכסיו, מכר ביתו וכל רכושו ונשאר עני ולבדו,
כי בגלל קמצנותו גם משפחתו עזבה אותו.
לימים חלה האיש, ושכב בביתו רעב ובודד .
אין איש בא ואין איש הולך ואף אחד לא יודע ולא רואה מה קורה איתו.
היה לאותו האיש שכן, שלא כשכנו הוא היה מאז ותמיד עני מרוד.
היו ימים בהם נזקק למתנת אדם ,פנה לשכנו עוד כשהיה עשיר,
אך זה תמיד טען שאין הוא משרד סעד ולא מחלקת הרווחה.
לך לעבוד ,אל תהיה בטלן ולא תהיה נצרך למתנת אדם,
כך אמר לו וגירש אותו מעל פניו.
והאיש העני בוש ונכלם , בבושת פנים הלך משם.
והנה התפשטה השמועה על העשיר הקמצן שירד מנכסיו והוא עזוב ובודד ונוסף לכל הוא גם חולה מאד.
ועכשיו-מה? חשב השכן העני, והוא בדילמה.
האם ינהג כמוהו ולא יושיט יד לעזרה-כנאמר "אדם לאדם זאב"
או יתעלה על עצמו,כי לא ירצה להיות זאב גם הוא וייגש לראות מה איתו?,
הוא דן עם עצמו זמן מה וקיבל החלטה- הוא ינהג אחרת,
גם אם כולם אומרים –"יד לוחצת יד, והוא את שלי לא לחץ, אני את שלו אלחץ .
וכך ניגש השכן שתמיד היה עני אל האיש שהיה פעם עשיר אך קמצן ומעולם שקל לאיש לא נתן,
פתח הדלת לרווחה ומיד חשכו עיניו,
המצב היה איום ונורא- האיש ניגש מיד למלאכה, איוורר החדר מהמחנק,
ואף קרא לאישתו ולבנותיו לעזרה, אלה בתחילה סרבו אך לתחינת האב לבסוף הסכימו-
ניקו מירקו ואף מרק לאיש המסכן בישלו והאכילו.
כך יום אחרי יום סיר מרק או נזיד הכינו והגישו לו.
האיש הבריא,קם על רגליו ולא ידע איזה מילות תודה להגיד, כי מימיו לא אמר מילה טובה.
לכן הוא רק הביט בעיניים מלאות הודיה על הגשת הסיוע והעזרה.
ונשבע, "כמו שהאנשים האלה היו טובים אלי ונהגו בי כאדם מכובד על אף שלא הייתי כזה מימי ,
כך אהיה אני לאחרים".
לאחר שהבריא והתחזק בזכות המרק והנזיד, התחיל האיש את עסקיו מההתחלה,
ובזכות שבועתו הכנה, הוא הצליח וקיים את הבטחתו במלואה.
ידו שהיתה קפוצה השתחררה וכל נזקק ונצרך מצא מענה בביתו שנפתח לרווחה.
אנשים מדהימים באתר הזה, אוהבי אדם ואוהבי המילה הכתובה.
במקסיקו הרחוקה, אולי את החופשה הבאה היא תחליט לעשות בארץ ולהכיר לחבר הבלגי את ישראל מקרוב - ואולי לא
דבר נחמד ראשון:
אי לכך ובהתאם לזאת...
כ' באב תשע"ד
