דג דניס צרוב 

נתחי פילה של דג דניס צרובים במחבת . דגים אחת האהבות הגדולות שלי במטבח , אוהב דגים אנוכי ובכל

הזדמנות שרק אפשר אם זה במחבת ,ברוטב או בתנור ,שלמים או מפולטים העיקר שיהיה דג . הכנת

דגים היא אחת המטלות הקלות במטבח ובאמת שלא צריך להיות בשלן גדול  כדי להכין מנת דג טובה .  

לדוגמא המנה שמוצגת כאן , ראו כמה שהיא קלה להכנה. 

הפעם השתמשתי בדג דניס שהוא דג טעים מאד ובמחיר סביר , מעדיף להתפנק על דגים טובים יותר כמו

לברק או מוסר ים אבל הזמין יותר הוא הדניס . כמובן שתמיד רצוי לקנות דגים טריים ולא קפואים . 

לבקש ממוכר הדגים לפלט את הדג ורצוי להשתמש בו ביום הקנייה . 

את נתחי הדג יש לשטוף היטב ולנגב בנייר סופג . 

להכין בקערה מעט שמן זית ולהוסיף 2 שיני שום כתושות  , לתבל את הדג במעט מלח גס , פלפל שחור

גרוס ומעט פפריקה מתוקה . להבריש את הדג עם מברשת טבולה בשמן הזית המעורב בשום או פשוט

לצקת מעט מהשמן ולעסות את נתחי הדג עם הידיים מ2 צידי הנתח . לפזר מעל מעט עלי טימין להצמיד

אותם אל הדג . להשאיר את הנתחים שתיבלנו כ10-15 דקות לספיגת טעמים . 

לחמם מחבת טפלון כבדה לחום גבוה ללא שימון המחבת . אין צורך לשמן את המחבת ( ממילא השמן

ישרף ) ונסתפק בשמן ששימנו את נתחי הדג . כשהמחבת חמה להניח את נתחי הדג על הצד עם העור 

ולאחר כחצי דקה לנער את המחבת על מנת לשחרר את הנתחים מהדבקות למחבת .

לצלות את נתחי הדג כ2-3 דקות מכל צד . כשמדובר בדגים גדולים יותר מדגי דניס שהם גם עבים יותר זמן

הצלייה ארוך יותר . 

מנת הדג הוגשה הפעם עם פלפלים קלויים בתחמיץ 

בשנים האחרונות גילו אסטרופיסיקאים כ-800 כוכבי לכת במערכות שמש אחרות, אך רובם המכריע אינם מתאימים לקיום חיים דומים לשלנו. רובם גדולים בהרבה מכדור הארץ, ובעיקר קרובים מאוד לשמש שלהם, או רחוקים ממנה מאוד, והטמפרטורה על פניהם אינה מאפשרת הימצאות מים נוזלים, הנחשבים תנאי לקיום חיים – לפחות בצורה המוכרת לנו. שני ממצאים חדשים של טלסקופ החלל "קפלר" המתפרסמים היום, פורצים את הגבול הזה עם גילויים של שלושה כוכבי לכת המצויים באזור הישיב של שתי שמשות, כלומר במרחק מהן המאפשר הימצאות מים נוזלים. שניים מכוכבי הלכת חגים סביב שמש המכונה "קפלר 62" ואחד סביב "קפלר 69". הם גדולים רק מעט מכדור הארץ והחוקרים סבורים שבהחלט אפשר שיש על פניהם אוקיינוסים.
"שלוש הפלנטות שנאס"א הכריזה עליהן היום הם הדבר הקרוב ביותר שאנו יודעים עליו כיום לבתי הגידול לחיים כפי שאנו מכירים אותם, אבל אנו עדיין לא שם" אומר הדוקטור אבי שפורר מאוטניברסיטת קליפורניה, השותף בגילוי כוכבי הלכת של "קפלר 62". "בראייה רחבה יותר אפשר להגיד שהגילויים האלה הם אבן דרך מאוד חשובה בדרך לגילויים של פלנטות שהם בדיוק כמו כדור הארץ, וזה הולך לקרות ממש בעתיד הקרוב מאוד, עם קפלר".

כוכבים בחוץ

טלסקופ החלל "קפלר", ששוגר לפני כארבע שנים, מזהה כוכבי לכת מרוחקים באמצעות מדידה של הירידה הזעירה בעוצמת האור של השמש שלהם, כאשר הם חולפים על פניה. לאחר הזיהוי הראשון של שמש המועמדת לכוכבי לכת כאלה, מתמקדים בה האסטרונומים בתצפיות נוספות, ומנסים לאתר עוד "ליקויים" כאלה. מדידות מדוייקות שלהם מאפשרות לקבוע את המהירות של כוכב הלכת ואת מרחקו מהשמש שלו, ולהעריך את גודלו ואת הטמפרטורה על פניו. המדידות המשוכללות עשויות גם לגלות שמשות מרובות כוכבי לכת (כמו השמש שלנו, שיש לה שמונה כאלה ועוד כמה גרמי שמיים גדולים למדי שאינם עונים להגדרה). את "קפלר 62" מקיפים לא פחות מחמישה כוכבי לכת, כפי שמדווחים היום החוקרים בכתב העת Science. השניים המרוחקים ביותר הם הנמצאים ככל הנראה ב"תחום הישיב". ל"קפלר 69", שהדיווח עליו מתפרסם ב-Astrophysical Journal, יש שני כוכבי לכת, אחד מהם בטווח המתאים לקיום מים נוזלים. אגב, טלסקופ "קפלר" היה אמור לסיים השנה את תפקידו, אך לאור הצלחותיו (עד כה זוהו בעזרתו 122 פלנטות חדשות) הוחלט בנאס"א להמשיך להפעילו עד 2016.

דרך ארוכה

לפני שאנו אורזים את בגדי הים לקראת שחייה באוקיינוסים של כוכבי הלכת האלה, כדאי לשים לב לסוגיית המרחק. "קפלר 69" שוכן לא פחות מ-2700 שנות אור מאיתנו, "קפלר 62" – "רק" 1200 שנות אור. גם אם יש שם חיים, אין לנו שום אפשרות מעשית לתקשר עמם. החוקרים סבורים כי גילוי כוכבי לכת דומים מאוד לכדור הארץ הוא רק שאלה של זמן, ואומרים כי אם השלושה שנתגלו כעת קיימים, אין ספק שקיימים עוד רבים כאלה.

עמותת מרום ללקויי למידה מגישה לכם סידרת מאמרים בנושא לקויות למידה, על האיבחון וגם על ההתמודדות - בכל גיל!

לכרטיס העסק שלהם בתפוז עסקים: http://biz.tapuz.co.il/bizcard-377

ליצירת קשר עם עמותת מרום ולפרטים נוספים על הטיפול בלקויות למידה התקשרו - 03-6495744

מה עושים?

·         למדו את כוחותיו של ילדיכם

הרבה ילדים עם ליקויי למידה מראים מצוינות בתחומים כמו אינטליגנציה רגשית, מנהיגות, מוסיקה, אומנות, ספורט, או תחומים יצירתיים אחרים. במקום להתמקד רק בתחומי הקושי והלקות חזקו גם את יכולותיהם. עודדו את תחומי העניין שלהם והשתתפות בחוגים מחוץ לשעות הלימודים.

·         אספו מידע על תפקודו

קבעו פגישה עם מחנכת הכיתה וצוות התמיכה של בית הספר כדי להבין את תפקודו ואת עמדת בית הספר. התבוננו על יכולותיו ללמוד, להכין שיעורי בית ולסיים מטלות כיתתיות בבית.

ראו טיפים בהמשך על איסוף מידע.

·         גשו לאבחון

דאגו להערכה חינוכית מקיפה, כזו שתערך גם על ידי המורה בכיתה וגם על ידי אנשי מקצוע.המורה בכיתה יכולה לאסוף מידע רב באמצעות תצפיות בכיתה ומבחנים מובנים- בקשו ממנה חוות דעת מקיפה. אבחון מקיף ראיון עמכם אודות ההיסטוריה ההתפתחותית, מבחנים סטנדרטיים להערכת תפקודי קריאה וכתיבה ולמיומנויות בסיסיות לתפקודים האקדמיים, שאלונים שניתנים להורים ולצוות בית הספר, תצפיות התנהגותיות ושיחות עם אנשי מקצוע שנמצאים בקשר קבוע של תמיכה עם ילדכם.

מאחר ואתם המעריכים הטובים ביותר של התפתחות ילדיכם, חשוב מאוד שתהיו  שותפים פעילים בתהליך ההערכה. אם אינכם מבינים את התוצאות או מבחן כזה או אחר שהועבר- שאלו שאלות.

·         עבדו בצוות

אם האבחון מראה שלילדיכם יש לקות למידה, הוא זכאי לתמיכה לימודית. בסוף האבחון תפורט בדרך כלל תוכנית לימודית, הן להוראה מתקנת והן ללמידה בכיתה. על מנת ליישם את התוכנית בבית הספר נדרשות פגישות קבועות עם צוות בית הספר (יועצת, מחנכת,  ואנשי המקצוע שיעבדו עם ילדיכם). ניתן לבנות עבורו תוכנית מותאמת בכיתה וליצור עבורו התאמות בדרכי הבחנות. לפעמים יש צורך שהאדם שאבחן את הילד יגיע לבית הספר על מנת להדריך את צוות המורים בנוגע לדרכי הוראה והיבחנות.

ישנם ילדים שזכאים לשעות של הוראה מתקנת על ידי מורה להוראה מתקנת בבית הספר. אחרים יכולים ליהנות משעות במסגרת "אופק חדש" שיותאמו להם במסגרת קבוצה קטנה על ידי מחנכת הכיתה שם היא גם תוכל להכיר אותם מקרוב. 

שוחחו עם ילדיכם על ליקויי למידה

לילדים עם ליקויי למידה חשוב לדעת שהם לא טיפשים או עצלנים. הם ילדים נבונים שקשה להם ללמוד לקרוא או לכתוב בגלל שהמח שלהם מעבד מידע אחרת. כדי לשוחח עם ילדיכם עליכם ללמוד על הליקוי בעצמכם. חשוב להיות כנים ולשדר מסר אופטימי ומרגיע שמסביר שאמנם הם נאבקים בלמידה אבל הם יכולים ללמוד. חשוב להתמקד ביכולות ובכישרונות ולהעביר להם את המסר שאתם בטוחים שעם תמיכה מתאימה שלכם ולשל מורים הם יוכלו לעמוד באתגר ולהצליח. 

·         מצאו התאמות שיכולות לעזור

מורים יכולים לשבור שגרה כיתתית כדי לעזור לילדים עם ליקויי למידה. היפגשו עם המורה ודונו באפשרויות הבאות: הקראת טקסטים, תוספת זמן בעבודות כיתה ובחינות, שימוש בהקלדה על מחשב, שימוש בטכנולוגיות מסייעות. כל החלטה כזו או אחרת צריכה להיכתב בדוח האבחון ובתוכנית הלימודים שמתועדת אצל היועצת.

·         עקבו אחר התקדמות ילדיכם

עקבו והיו בטוחים שהצרכים מקבלים מענה וכי חלה התקדמות בתפקוד. ערכו שינויים במידת הצורך בדוח האבחון ובתיק האישי שמנוהל בבית הספר. אם אין התקדמות- קיימו פגישה נוספת עם צוות בית הספר ודונו איתם ביחד בשינויים שיש לערוך. רשמו לכם פרוטוקול מעקב והגיעו מוכנים לפגישות בית ספריות.

חשוב מאוד לתעד ולשמור בקלסר מסודר לאורך השנים סיכומים, חוות דעת, הערכות לימודיות, תעודות, מבחנים, אבחונים. כך למשל, על מנת לקבל התאמות בבחינות בגרות או בבחינה הפסיכומטרית יש להוכיח לקות למידה שמתועדת מגיל צעיר.

·         דעו את זכויותיכם

(www.marom-amuta.com)

·         טיפים לארגון המידע על ילדיכם על מנת לקבל הכרה וזכאות לתמיכה

v      קחו קלסר ותייקו בתוכו את כל המכתבים, סיכומים רפואיים, פרא-רפואיים, סיכומי טיפולים שניתנו במהלך השנים וקשורים לתהליכי למידה של ילדיכם.

v      שימרו אצלכם עותקים של אבחונים שנערכו לאורך השנים- וודאו שמופיע תאריך לאבחון.

v      אספו דוגמאות של תוצרי למידה (שיעורי בית/מבחנים/עבודות) שממחישות את קשייו וחוזקותיו של ילדיכם.

v      שימרו על סיכומי התייעצות עם מומחים בתחום.

v      שמרו על דיווחים שלכם ותצפיות שלכם לאורך השנים (בדרך כלל מופיע בפרק `רקע` בדוח האבחון)

כל אלו יעזרו לכם לעקוב אחר ההתקדמות ולקבל חוות דעת ממומחים אחרים כאשר ילדיכם גדל כמו גם להיות זכאים לתמיכה מוסדית.

היעזרו!

מפחיד להודות שהבן/ הבת שלנו לא מסתדרים עם הלימודים. מחקרים מוכיחים שהורים מפחדים שילדיהם "יתוייגו" לכל החיים.

חשוב מאוד לקבל תמיכה ועזרה במהירות בה מבינים שלילד קשה ללמוד. חיפוש אחר עזרה וזיהוי סימנים מוקדמים יכולים לעשות את כל ההבדל בין הצלחה בבית הספר לכישלון.

רוב לקויות הלמידה משפיעות על קריאה ומיומנויות שפה. אם ילדים שמגלים קשיים בקריאה יקבלו עזרה מתאימה בכיתות הנמוכות רובם יהפכו לקוראים מיומנים ועצמאיים. כאשר העזרה נדחית – מתחילים פערים וזה הופך להיות יותר ויותר קשה לצמצם אותם. הסיבה המרכזית והחשובה ביותר לעזרה מוקדמת היא שזו מפחיתה את התסכול של הילדים בבית הספר ואת הכישלונות שהם עשויים לחוות בכיתה מבלי להבין למה.

מה עליי כהורה לעשות קודם?

v    סמכו על האינטואיציות שלכם! אם אתם חושדים שקיימת בעיה שוחחו עם המורה, חפשו אחר מידע ומומחים בתחום ואל תחששו מלגשת במהירות לאבחון.

v      שוחחו עם צוות בית הספר ואספו מידע- כולל על התפקוד החברתי של ילידכם.

v      למדו את זכויותיכם

v      עודדו את ילדיכם וצ`פרו אותו על הרבה דברים שהם עושים בצורה טובה.

v      אתם אינכם לבד. ישנם הורים נוספים, קבוצות הורים פעילות ומומחים בתחום שניתן להתייעץ עימם.

v      לימדו כמה שאתם יכולים על ליקויי למידה. ככל שתדעו יותר כך תוכלו לעזור טוב יותר לילדיכם.

מומחים שניתן להיעזר בהם:

מומחים לליקויי למידה- נותנים הערכה לימודית (אבחון), תוך התבוננות מערכתית- התפתחותית, היכרות עם תוכנית הלימודים וידע רב אודות ליקויים בלמידה ושיטות הוראה מותאמות.

מורים להוראה מתקנת- מורים עם רקע בחינוך מיוחד או הכשרה בתחום של ליקויי למידה שיכולים לסייע בבנייה והפעלה של תוכניות למידה מותאמות לצרכים בתחום של קריאה, כתיבה והתארגנות בלמידה. 

נוירולוגים- מבצעים הערכות של קשב ועוקבים אחר התפתחות.

מרפאים בעיסוק- מסייעים בשיפור יכולות של מוטוריקה עדינה והתארגנות

רופאי ילדים- יכולים לתת הערכה של התפתחות מוקדמת חושית (סנסורית), מוטורית,

שפתית וקשבית. בנוסף, ניתן להיעזר בהם לצורך מעקב אחרי טיפולים תרופתיים.

פסיכיאטרים- לאבחון וטיפול בבעיות התנהגות, קשב והפרעות רגשיות.

פסיכולוגים- נותנים הערכה פסיכולוגית- רגשית והערכת חשיבה. תומכים בהיבטים רגשיים שיכולים להשליך על למידה ולהפך.

קלינאיות תקשורת- עוזרים לפתח תפקודי שפה, דיבור ותקשורת.

עמותת מרום ללקויי למידה מגישה לכם סידרת מאמרים בנושא לקויות למידה, על האיבחון וגם על ההתמודדות - בכל גיל!

לכרטיס העסק שלהם בתפוז עסקים: http://biz.tapuz.co.il/bizcard-377

ליצירת קשר עם עמותת מרום ולפרטים נוספים על הטיפול בלקויות למידה התקשרו - 03-6495744

ואל תשכחו להגיד שבאתם מתפוז...

בבית ה

אייל גולן בהורדת שירים מיוטיוב.

 והפעם פוסט כתרומה לקהילה.

עמותת עלם הוקמה במטרה לסייע לבני נוער במצבי סיכון ומצוקה בישראל להיחלץ ממצבם ולמצוא את מקומם בחברה, כבוגרים וכאזרחים תורמים, לעצמם, למשפחתם ולחברה הישראלית.

ישראל חיים כיום כ-800 אלף בני נוער בגילאים 12-18, כרבע מהם חיים במצבי סיכון שונים. עלם משמשת עבור בני הנוער במצבי הסיכון כתובת אמיתית ומסייעת בסלילת הדרך להשתלבותם המחודשת בקהילה.

במהלך 2010 פגשה עלם עשרות אלפי מתבגרים, וקיימה קשר טיפולי רציף ומתמשך עם כ-36 אלף בני נוער.

בעמותת עלם עובדים כ-280 אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בתחומי הייעוץ והטיפול, לצידם עוסקים במלאכה כ-1,700 מתנדבים. עובדי עלם ומתנדביה יוצאים אל השטח ופוגשים את בני הנוער במקומות בהם הם נמצאים: בבתי הספר, בשעות אחר הצהריים בקהילה, ברשת האינטרנט, בפעילויות שטח נקודתיות במהלך חופשות הקיץ, במקומות הבילוי ובפעילות לילית ברחובות.

 מעגלים לטובת עלם: http://bit.ly/Y1zbbt

לאתר של עמותה: http://www.elem.org.il/.

"הֶיֵה אתה השינוי שהינך רוצה לראות בעולם" - מהאטמה גנדי

אחד הפרחים הראשונים שראינו בטיול בהר טאם, באחו, היה ורוד וקטן - ונראה מוכר.

ממש כמו רקפת, רק שהחלק התחתון - של האבקנים ועמוד העלי - גדול ובולט יותר.

הפרח היפהפה הזה הוא אכן קרוב של הרקפת. שמו העממי הוא Shooting Star - כלומר, כוכב נופל.

השם הלטיני - Dodecatheon - הוא כבר סיפור אחר. Dodeca זה תריסר, Theo - אלים. כלומר, תריסר אלים.

הכוונה היא לשנים עשר האלים שגרו באולימפוס, לפי המיתולוגיה היוונית - זאוס, הרה, פוסידון, אתנה, אפרודיטה, ארטמיס, דמטר, אפולו, ארס, הפייסטוס, הרמס ודיוניסוס.

והפרח הזה לכאורה מוגן על ידי האלים האולימפיים. ושוב הכל מתקשר לי אל פרסי ג`קסון...

כשהפרח פורח, הוא פורח הפוך - עלי הכותרת נמשכים אחורה, כלפי מעלה - ואיברי המין שלו (האבקנים ועמוד העלי) בולטים מלמטה.

כלומר, החרקים שיאביקו אותו - צריכים לדעת לא להכנס אל תוך הפרח, אלא לבוא אל הבסיס שלו, מלמטה - ושם הם יקבלו את הגמול.
מי שייכנס לתוך הפרח - לא ימצא כלום:

בדרך כלל, כשלפרח יש מין מנגנון מתחכם - זה אומר שהוא בררן, הוא מחפש מאביקים מסויימים ולא מוכן להתפשר על כל חרק שהוא.

במקרה הזה, הכוכב הנופל שלנו מחפש דבורים. דבורים גדולות, שינערו את הפרח מלמטה, ואז האבקה תתפזר עליהן.

למנגנון הזה קוראים האבקת זמזום - Buzz Polination, וכתבתי עליו לפני ארבע שנים בהקשר של פרח יפהפה שגדל בבקעת הירדן - צמרורת בואסייה.

אחרי שהדבורים האביקו את הפרח, הוא מתהפך בחזרה, והפרי מתחיל להתפתח - זהו הכדור הירוק במרכז הפרח בתמונה הבאה:

את התמונות צלמנו אום נטע ואני, במקומות הבאים:
Mount Tamalpais - בתאריך 4.3.2013
Sunol Regional Wilderness - בתאריך 15.3.2013
Mount Hamilton - בתאריך 18.3.2013
תודה לאום נטע על הרשות להשתמש בתמונותיה!

כתמיד, מומלץ להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא!

ובלי קשר: היום לפני 96 שנים נולדה זמרת הג`אז הנפלאה אלה פיצג`רלד. זו בהחלט סיבה למסיבה.  

אז איך מכינים בצק עלים כבר הסברתי והסבירו אחרים לפני ואחרי, על איזכור ההשקעה אל מול כדאיות התמורה אף אחד גם לא פסח אך אף על פי כן - מרבית האנשים יעדיפו לקנות את התעשייתי הקפוא בסופר מאשר להשקיע שעות בהפקה הקולינרית הזו. אבל... מה יעשו אלו שההעדפה שלהם לא לגמרי רלוונטית כשמדובר במוצר ששתי החלופות היחידות שקיימות עבורו בשוק אולי מעולות ומהוות תחליף לגמרי סביר אבל ממש ממש לא כזה שמתיימר להיות `כמו ההוא עם הגלוטן`? גם אני פירסמתי שני מתכונים שונים לבצק עלים ללא גלוטן שהיוו בזמנו סוג של שיא מבחינתי אך כבר אז ידעתי והיום עוד יותר - שגם הם היו בבחינת הכי קרוב שאפשר.

הפעם, אני כל כך מאושרת ושלמה עם המתכון החדש גם ברמת הפשטות של הבצק וזהות התהליכים לגירסה של `ההוא עם הגלוטן` וכמובן מהתוצאה הסופית שהיא הרבה מעבר ל`הכי קרוב שאפשר`. כמה נסיונות, כמה הצלחות, כמה כשלונות וכל כולם למען מטרה ממוקדת אחת: בצק עלים דפדפי, מעולעל, פריך... מושלם כזה, לבורקסים, שטרודל וינאי, קרם שניט, בקלאווה ושאר חטאי שומן לא עלינו אבל בהחלט עלינו – כי מי יכול להתנזרות המוחלטת הזו לעד כשמדובר בהנאה הקולינרית הזו?

כאן לפניכם, הנסיון האחרון שקיבל את הגושפנקא לתואר `המושלם` דווקא מחיכם של מתנזרי בצק עלים כמוני (או כמו הילדים שלי) שבעבור פחות ממושלם לא יחטאו ולא יתפתו למאפה השומני הזה.

בצק עלים מושלם (לגמרי!) - בלי גלוטן

המצרכים לבצק (כ-2 קילו בצק עלים מוכן)

1. 500 גר` קמח תגמיש
2. 500 גר` קמח תמי
3. 100 גר` חמאה רכה מאוד (או מרגרינה)
4. 2 כפות שטוחות (20 גר`) מלח
5. 1 כפית חומץ
6. 600 מ"ל מים מינרלים/אוסמוזה

לקיפולים:

• 450 גר` מרגרינה או חמאה לא רכה מדי אך גם לא קרה (טמפרטורה שתאפשר `אלסטיות`)
• כחצי כוס תגמיש לקימוח משטח העבודה

לפני שמתחילים בהכנה חשוב לא לוותר על הדגשים שאביא כאן ולא לשווא אני מביאה אותם כחלק מהמתכון שכן בלעדיהם, התוצאה אולי תהיה טעימה אך לא תהיה הבצק עלים שאתם מכירים ושואפים לו:

סביבת עבודה קרה – לעבוד בלילה או בשעות הבוקר המוקדמות כשמזג האויר קריר

זמן וסבלנות – אין מה לעשות, התוצאה שווה את המאמץ ובמקרה של בצק עלים ללא גלוטן, זה המתכון היחיד שיתן לכם את בצק העלים האמיתי. חייבים לפנות את הזמן הנדרש – לפחות ארבע שעות שיוקדשו למשימה, לא כולל השהיית הבצק לפחות 6 שעות במקרר לפני האפיה! ניתן לנצל לעבודות מחשב/בית את הזמן שבין קיפול לקיפול אך לא לחרוג ממנו ולא לקצר, הזמן הזה חשוב לקירור הבצק והשומן שבו. עודף קירור ימצק מדי את השומן ויצור גושים (שבירה של השומן) וקירור לא מספיק יגרום לספיגה/בריחה של השומן – בשני המקרים התוצאה תיתן בצק לא מעולעל.

רידוד - לא לוותר על קימוח משטח העבודה אך לא להפריז – להקפיד לסובב את הבצק רבע סיבוב בכל פעם (90 מעלות) תוך כדי תהליך הרידוד, מטרת הסיבוב היא כפולה: לוודא שהבצק לא נדבק למשטח ולפזר באופן שווה את הלחץ המופעל עליו – כך יתקבל בצק חלק ומרודד באחידות. כן חשיבות גדולה לשמור על קיפולים בכיוון מהופך כשהמשמעות היא להקפיד תמיד לסיים את הקיפול כאשר קו הקפל מהרידוד הקודם הוא באותו כיוון (אם קפל הסגירה בקיפול האחרון היה בצד שמאל, גם הבא יהיה בצד שמאל)

שולי הבצק – חשוב גם בתהליך הקיפול וגם לפני האפיה. בתהליך הרידוד/קיפול חייבים ליישר, גם אם `כואב` לזרוק את שאריות הבצק הללו, הן תפרענה לאחידות הרידוד בהמשך ותסבנה יותר בזבוז מאשר חסכון. רידוד תוך שמירה על הכלל הקודם ימנע שאריות גדולות. בהכנה לאפיה – לחתוך באבחת סכין (במכה אחת ולא ב`ניסור`) את הבצק ובשום אופן לא להבריש שוליים אלו בביצה. השוליים החשופים הם פתח הכניסה של החום לתוך הבצק ולקבלת שוליים מדופדפים

עובי הבצק – גם בתהליך הקיפול וגם למילוי/אפיה יש משמעות מאוד גדולה לעובי הבצק ואסור לחשוב שככל שנרדד דק יותר נקבל עלים דקים או מרובים יותר. בתהליך הקיפול עובי הבצק המרודד יהיה 4-5 מ"מ ולפני האפיה זה תלוי: אם הבצק מיועד למאפה סגור (בורקס/שטרודל וינאי) אז העובי יהיה 4 מ"מ ואם הבצק מיועד להיאפות כמשטח אחד אזי העובי הוא כפול, כלומר 8 מ"מ.

האפיה – לא משנה במה החלטתם למלא הרעיון מאחורי היווצרות העלים בתהליך האפיה הוא אחיד: מכת חום שגורמת לשומן שבין שכבות הבצק לגרום להיפרדות. מתחילים במכת חום (בתנור מחומם) של 220-230 מעלות ולאחר 7-8 דקות להנמיך את החום ל-170-175 מעלות.

ההכנה

1. מערבבים את שני סוגי הקמח (קערת מערבל מצוייד בוו לישה או תרמומיקס) ויוצרים גומה במרכז, בקערה נפרדת מערבבים את המלח והחומץ במים ויוצקים לגומה. מוסיפים את החמאה הרכה (100 גר`) ומעבדים לבצק רך ונוח לעבודה - לא דביק אך גם לא יבש מדי. מלכדים את הבצק לכדור חלק, רך ונעים למגע, משטחים מעט, עוטפים בניילון נצמד משהים במקרר לשעה.
2. מוציאים וכשהבצק קריר והחמאה רכה (לא לגמרי) מתחילים בקיפולים, הראשון מיועד להטמעת החמאה בבצק ועושים אותו באופן הבא: מרדדים את הבצק למלבן מוארך בעובי 6 מ"מ, מעסים את החמאה קל בידיים רק עד לדרגה שהיא נוחה למריחה על הבצק. מורחים אותה על מחצית המלבן ומיישרים. סוגרים עליה עם החצי הנקי של הבצק ומרדדים מיד למלבן (שוב, עובי 6 מ"מ).
3. לפני שמכניסים למקרר - מקפלים קיפול מעטפה ראשון (קיפול מעטפה: שליש תחתון מעל השליש האמצעי ומעל שניהם השליש העליון) וחוצים את הבצק לשניים על מנת שניתן יהיה להמשיך בנוחות את הרידודים והקיפולים מהשלב הזה. החציה תהיה לרוחב ולא לאורך. כלומר: לשני חצאי הבצק יש את קו הקיפול. עוטפים כל חצי בניילון נצמד ומכניסים למקרר לחצי שעה. מעכשיו – כל שלב שעושים עם חצי אחד, עושים לאחריו עם החצי השני.
4. מקפלים קיפול מעטפה שני, עוטפים בניילון נצמד ומחזירים למקרר לחצי שעה נוספת
5. מקפלים קיפול מעטפה שלישי, עוטפים בניילון נצמד ומחזירים למקרר לחצי שעה נוספת
6. מקפלים קיפול מעטפה רביעי, עוטפים בניילון נצמד ומחזירים למקרר לחצי שעה נוספת
7. מקפלים קיפול מעטפה חמישי, עוטפים בניילון נצמד ומחזירים למקרר לחצי שעה נוספת
8. מקפלים קיפול מעטפה שישי ואחרון, עוטפים בניילון נצמד ומחזירים למקרר לשש שעות לפחות (או להקפאה עד שלושה חודשים)
9. הכנה למילוי/אפיה: מוציאים את לבנות הבצק מהמקרר, מקמחים את משטח העבודה והמערוך - מרדדים את כל לבנה בתורה לריבוע בעובי 6 מ"מ, מקפלים ל-4 (חצי על חצי). מרדדים לעלה בעובי בהתאם לסוג המאפה (סגור = 4 מ"מ/ פתוח = 8 מ"מ) ומתחילים במלאכת המילוי. עובדים זריז כדי שהבצק לא יתחמם, קרה והוא התחמם ומגלה סימני הידבקות למשטח – להכניס לקירור מואץ (במקפיא) לדקות ספורות ולהמשיך.

וכעת, לאחר שקראתם עד כאן, אני מניחה שחלקכם `נבהלתם` ופרשתם כבר בשלב הקיפול השלישי... במקרה הטוב, הרשו לי לגלות לכם שגם כשהסתפקתי בארבעה קיפולים קיבלתי תוצאה מעולעלת נפלאה. לא כמו כשהקפדתי על כל השישה, אבל לגמרי מצדיקה את חסכון הזמן.

בהמשך, אעלה ואעדכן את הרשומה במליות הבורקס (גבינה) והשטרודל הוינאי במילוי תפוחי עץ - בינתיים... תכינו את הבצק

בחופשת הפסח נסעתי עם בני משפחתי לשבוע בסיציליה. זה היה טיול "סובב סיציליה", במהלכו,

עברנו בין עיירות ואתרים שונים, בחלק מאיזוריו של האי המרתק. 

קצת על סיציליה:

סיציליה היא האי הגדול ביותר בים התיכון, שטחו כ-26,000. כיום הוא המחוז הגדול ביותר בשטחו

באיטליה, ומאכלס 5 מיליון תושבים.

השבוע שוב נסעתי למדבר. חייב כל אדם, אחת לתקופה בכל ימי חייו, לנסוע עם עצמו למדבר. יש הנוסעים עם צידנית, יש הנוסעים עם בגדים ארוכים ללילה ויש הנוסעים עם מצלמה, אך אני גורס כי למדבר עליך לנסוע עם כמה שפחות חפצים. הם משכיחים אותך מהעיקר, והעיקר הוא המדבר. ועצמך. ועצמך עם המדבר. ככה שמצאתי את עצמי לילה אחד פורש שמיכה דקה באמצע המדבר. חוץ מהשמיכה היו שם רק עצמי והמדבר, ומעלינו חופה של כוכבים. דיברתי קצת עם כוכב אחד וקצת עם כוכב אחר. ושוב עם הכוכב הראשון ואחר כך בכלל עם כוכב שלישי. מלמדים אותנו להתלהב מכוכבים נופלים, אבל אנחנו צריכים להתלהב הרבה יותר מכך שיש בכלל כוכבים בשמיים. כל אחד מהם עולם ומלואו. יש מנצנצים ויש קבועים, יש בוהקים ויש רפים, יש קטנים ויש גדולים, חלקם גדולים מהשמש שלנו פי כמה מאות.  אחר כך חשבתי קצת על החיים, זמזמתי לעצמי ושקעתי בשינה עמוקה.  

"קום," שמעתי לפתע.

פקחתי את עיני וראיתי עז עומדת לידי ."יאללה, קום כבר", בקע קולה מעלי. כנראה שלא טעיתי והעז באמת מדברת. "אני הולכת לקרוא לכולן", אמרה העז בזעף. לצידי ישב בדואי, שצץ מאי שם, הנהן לעבר העז ועסק בהכנת קפה. התיישבתי וחייכתי לבדואי שמזג לי קפה מתוך הפינג`אן. הוא הצביע אל מאחורי גבי שם עלה כדור שמש מרהיב, עגול וכתום. על רקע כתם השמש שעלתה בשמיים והמדבר הרחב, הגיעה העז שהעירה אותי קודם לכן ולאחריה, כשלוש מאות עיזים וגדיים. הם נעצרו במקום וחיכו שאסיים את הקפה. הבדואי כבר עמד על רגליו, יחף. התרוממתי והוא סימן במבטו לנעליי. נזכרתי ובעצמי ובמדבר, חלצתי אותן וגם את הגרביים הסרתי.

התחלנו ללכת. העז, הבדואי העטוי גלביה לבנה מכף רגע ועד ראש, ואני, עם מכנס אפור ארוך וגופיה לבנה דהוהה מעט. מאחורינו פסעו שלוש מאות העיזים, רק רעש רקיעתן נשמע מעת לעת. רוח קרירה נשבה, לא רמזה ולו במעט על חום היום המתקרב.

"לאן?" שאלתי את הבדואי. הוא לא השיב לי.

"לאן"?" שאלתי את העז, גם היא לא ענתה.

התקדמנו בשתיקה בתוך המרחבים. ערב רב של גוונים. אדום, חום, צהוב ושחור הקיפו אותנו מכל עבר. הירוק לא נראה באופק. גם לא זכר לאנשים אחרים.

"איך קוראים לך, שוו איסמך?, שאלתי את הבדואי. נעניתי בשתיקה.

המשכנו ללכת. לפתע דיברה העז. "לי תקרא עזיזה," אמרה.

"עזיזה," חזרתי אחריה, כילד הלומד את שפתו לראשונה.

האדמה הפכה חולית. הסבתי את מבטי אחורה, אל שלוש מאות העיזים, כולן משאירות עקבות בחול הרך. כשאתה הולך בעיר, אתה לא משאיר אחריך אף עקבה, וכאן, במדבר, יכולות העקבות להישאר ימים מבלי להטשטש.

העיזים הלכו בשתיקה. בקלות יכלו לוותר על הבדואי ולמצוא לבדן מים ועשב, אך הן הלכו אחריו בעינייים עצומות. בדואי אחד, שלוש מאות עיזים. בחושיהן המפותחים ודאי תדענה למצוא את הדרך הקצרה ביותר למקור המים, אבל הן גוזלי ברווז השטות אחר אימן. כאברהם השומע בקול אלוהים ומביא את בנו לעקידה.

אזרתי אומץ ושאלתי את הבדואי איך ייתכן שאף לא עז אחת מתמרדת. סוטה הצידה או בוחרת משעול משלה.

"ככה זה," הייתה זו עזיזה שענתה.

ביקשתי מהבדואי רשות להוליך את העיזים בדרכי שלי. הוא הנהן מיד מאחורי שפמו הדק כמאשר.

צעדתי צעד אחד קדימה. הבדואי, עזיזה ושלוש מאות העיזים נותרו במקומן. עכשיו אני אברהם אבינו. עכשיו אני משה רבנו. אבל אני מסתכל במרחבים ואין לי מושג לאן ללכת. אם ישאיר אותי כאן הבדואי לבד ודאי אמות עוד היום מהתייבשות, ממכת חום או משתיהן גם יחד. וייתכן ואפילו שלוש מאות העיזים לא יזכו לראות את שקיעת החמה.

אך נוכחותו של הבדואי נוסכת בי בטחון ואני בוחר נתיב משלי ,סוטה מעט ימינה מכיוון ההליכה הכללי. מספר שניות אני הולך בנתיב שבחרתי, אך לפתע אני נוכח לדעת שכל העיזים נותרו מאחור. חלקן המשיכו בנתיב המקורי בו הוליך אותן הבדואי, וחלקן עומדות במקומן ללא תנועה. אף לא אחת, כולל עזיזה, לא הלכה איתי.

"מהר, מהר," אני אומר, "העיזים מתפזרות". אבל הבדואי לא נחפז. הוא צועד מעט לכיוון השמאלי, ולמרות שהוא בוחר בדרך שנראית לי שונה מהדרך הקודמת, העיזים מתאגדות כאחת מיד והעדר שוב צועד אחרינו בבטחון.

החול מתחלף באדמת לס קשה שעליה אבנים חדות. העיזים והבדואי לא משנים ולו במעט את קצב הליכתם, אך אני מדדה בקושי על האבנים החותכות בבשר. שלוש מאות העיזים חולפות על פני כצבא סדור ומאורגן, ולפתע אני נשאר אחרון. "היי!" אני קורא, אך כולם רק מתרחקים ממני עוד ועוד. "נו, זה לא מצחיק," אני צועק. "הי, עזיזה, תגידי לו משהו", אני זועק.

חולפות דקות מעטות ועדר העיזים נעלם לחלוטין מעיניי. אני לבד במדבר עכשיו. רק אני. יחף במדבר על אבניו החדות. חייל בשירות מילואים במדי צהל. אני נידון כאן למוות ארוך ואיטי. מהצמא. מהחום. מהבדידות. מהשגעון.

"היייייייייייי", אני צועק, "עזרה! עזרה!!! עזרו לי!!!", אך גם לא הד עונה לי. מלבד המדבר, ואולי ההרים הרחוקים, אף לא אחד שומע אותי.

כשאני מתעורר, תשוש וחלש, עם אור ראשון, הבדואי יושב לידי. לידינו להבות ראשונות של מדורה נישאות ומתו הפינג`אן נמזגת לי כוס הקפה.

"מוסא", הוא מצביע על עצמו ואומר.  

פסטה בסגנון אסייתי – מוקפצת עם פלפלים ושעועית ירוקה

עוד משהו שעשיתי במדבר בשבוע החולף היה לרדת עם גזיה, מחבת, תבלינים והפסטה השווה הזו. פעם ארוחות בשטח היו שם נרדף לפחיות שימורים של שעועית מחרידה ברוטב עגבניות, וזה עוד במקרה הטוב (יש בשימורים המצאות שראויות לתואר "ההמצאה היצירתית ביותר בכל הזמנים"). משם התפתחנו למנות חמות, משם למסעדות מזרחיות, משם למסעדות גורמה, ומשם בחזרה לבישולי השטח.

בכלל, תחום השטח התפתח בשנים האחרונות וברגע שאתה רוכש את כל הציוד המתאים (שהוא כמובן רשימה אינסופית ומשתכללת ללא הרף של שולחנות, כסאות, מזרונים, גנרטורים,אוהלים, סירים וכו`), השטח משתדרג בכמה וכמה רמות. אז בישלתי מראש את הפסטה ואת השעועית הירוקה, סיננתי ושמתי בקופסה, אבל מה שטעים בשטח יהיה טעים לרוב גם במטבח הביתי.

החלה עונת השעועית הירוקה! יש שאוהבים יותר ויש שאוהבים פחות, אבל השעועית הירוקה היא ירק שברמת האסתטיקה משדרג כל סלט, תוספת ותבשיל.

מה שעושה את הפסטה הזו לפיקנטית וטעימה באופן מיוחד הוא "רוטב בזיליקום חריף" שאפשר להשיג במזרח ומערב בקלות ומומלץ בחום.

מצרכים (4 מנות):

300 ג` ספגטי איכותי, מבושל לפי הוראות יצרן, מסונן, מושרה במי קרח ושוב מסונן לאחר כמה דקות

שתי כוסות שעועית ירוקה, קטומת קצוות ומבושלת יחד עם הפסטה למשך 3-4 דקות. מושרה במי קרח ומסונן גם כן

1 בצל סגול חתוך לאורכו (נגד הכיוון הטבעי) לפרוסות או לגפרורים עבים

1 פלפל אדום קצוץ לקוביות

1 עגבניה בשלה אך קשה, קצוצה לקוביות

לבחירתכם: 100 גרם קוביות חזה עוף (עם/ללא)

3 כפות שמן זית

שתי כפות רוטב בזיליקום חריף

שתי כפות רוטב טריאקי

שתי כפות רוטב סויה

כפית מלח

כפית פלפל שחור

כפית גדושה כורכום (מוסיף המון)

כדאי: כמה עלי בזיליקום

מעט בצל ירוק לעיטור

הוראות הכנה:

הכל על אש גבוהה

מחממים את שמן הזית במחבת לטמפרטורת טיגון (לא גבוהה מדי)

מוסיפים את הבצל הירוק לטיגון תוך ערבוב של שתי דקות

במידה ורוצים להוסיף

מוסיפים פלפל אדום ועגבניה לטיגון תוך ערבוב של שתי דקות

מוסיפים את הפסטה ואת השעועית הירוקה ומערבבים היטב

מוסיפים את כל התבלינים והרטבים (למעט הבצל הירוק), מגבירים את האש למקסימום ומטגנים תוך ערבוב בלתי פוסק עד לערבוב כל הטעמים, כ-3-5 דקות.

ובתמונות:

טיגון הבצל והפלפלים, היתר מוכן לפעולה

ערבוב...

הגשה...

בתאבון

יצאתי אתמול לדייט.

הראשון מאז הפרידה. היה כיף. יצאנו לגלידה. אנחנו מכירים קצת מלפני זה, השיחה זרמה, צחקנו הרבה.. בסוף הערב הוא נישק אותי על הלחי. כשהוא הלך, ניסיתי להבין מה אני מרגישה. להפתעתי הרבה גיליתי שאני מרגישה אשמה על כך שאני "בוגדת" כביכול בחבר הישן.

זה כל כך לא פייר. הוא נפרד ממני. הוא זה שהחליט לזרוק את הקשר שלנו. הוא זה שהלך בלי להגיד שלום, ובלי לדבר על זה אפילו. למה אני צריכה להרגיש לא בסדר?..

אולי זה בגלל שכל הזמן קיוויתי, בלי להודות בזה אפילו לעצמי, שיום אחד אולי עוד נחזור. אבל עכשיו, אם אני באמת אצא עם החדש, אני שורפת את הגשר. שאולי זה לא כ"כ נורא, כי הגשר הזה מעלה אבק וחלודה, וסביר להניח שמהצד השני הוא חסום..

אני כועסת על עצמי שאני נותנת למחשבות עליו להרוס לי דייט חביב ביותר. הרי אני ממש לא אמורה לכלול אותו בשיקולים שלי. הוא עזב. 

כבר יותר מחודשיים אני אומרת לעצמי שאני עוברת הלאה. שאני ממשיכה. מתקדמת. והנה. יש לי הזדמנות להוכיח לעצמי שאני באמת מתקדמת. אז למה אני מרגישה רע עם זה שאני עוברת הלאה?.. 

במוזיאון העיצוב בחולון מוצגת בימים אלה תערוכה מעבודותיה של לאה גוטליב, מייסדת ומעצבת מותג בגדי הים "גוטקס", שאותה אצרה איילה רז. החלק החשוב של התערוכה נמצא בקומה השניה, ובו 12 קולקציות שעיצבה גוטליב בין השנים 1989-1999, העשור האחרון לפעילותה בגוטקס. בחלל הגדול מוצגים בגדי ים ובגדי חוף בצבעוניות מרהיבה על בובות תצוגה שחורות, וליד כל קולקציה - הסבר עליה ועל מקורות ההשראה של גוטליב, שמלבד עיצוב, עסקה גם בקניינות וייצור, ולא הפסיקה לחדש - ברעיונות, בחומרים ובחזון.

תהליך העבודה של לאה גוטליב

העשור הזה היה אמנם המרהיב והשלם ביותר מבחינה יצירתית, אך דווקא בו החלה שקיעתו של המותג, עם מותו של ארמין גוטליב, שותפה של לאה לחיים ולניהול העסק. גוטליב ניסתה להמשיך לעצב ולנהל במקביל, אך לאחר 4 שנים מכרה את החברה לאפריקה ישראל, ואחרי עוד 3 שנים התפטרה מתפקיד המעצבת. גוטליב שאבה השראה מעבודות פולקלור ואמנות, וכדי להשיג את המראה שרצתה, התעקשה על חומרים חדשניים ושיטות עבודה ידניות וקפדניות. מרתק לראות את מקורות ההשראה שלה ואת תהליך החשיבה שלה, שמובאים גם הם בתערוכה. 

לוח השראה לקולקציית נפרטיטי ולקולקציית טופקפי

הנה כמה מהקולקציות שאהבנו במיוחד (כמעט הכל) - על כל אחת מהן שאל אותי הגדול איזה מהפריטים הכי הייתי רוצה (במפתיע אמרתי שהביקיני. יש משהו בצמצום הזה שמזקק את נושא הקולקציה באופן אופטימלי), והקטנה בדקה האם מתקיימים שם שלושת המוטיבים שהוזכרו בהסבר - צבע, צורה ותנועה.

קולקציית צ`ארדש - ההשראה באה מסינור רקום בסגנון "קלוצ`ה", מהונגריה. בגדי הים הודפסו ב- 24 צבעים שונים!

קןלקציית טופקפי, עם השראה מרקמת השישא הפקיסטנית, בה משתמשים במראות. בבגדי הים השתמשו בהדפסה כסופה.

קולקציית קזבלנקה, עם גלביות ובגדי ים במפתחים סגורים, עם מוטיבים מסולסלים, שנרקמו על ידי אומנים ממצרים. 

קולקציית נפרטיטי המרהיבה, בהשראת ציורים מהפירמידות, עם רקמות חרוזים קטנטנים וסריגים מחוטי זהב

ירושלים של זהב - הקולקציה הכי מפורסמת של גוטקס, שבכלל לא נועדה לגעת במים, כי כל האבנים עליה הודבקו בדבק חם. 

בהשראת גוגן - הצבעים החמים, האקזוטיים, הפרחים הגדולים שמשדרים "טהיטי"

אופ ארט - קולקציה יפהפיה, הכוללת בגדי ים, שמלות ואוברול, שנראית עכשווית לגמרי

הפרשנות של גוטליב לאירוסים של ואן גוך היא חופשית למדי, ובכל זאת רוח ציוריו שורה על הקולקציה

בקולקציית שאגאל הודפס ציור שלו עם המוטיבים המפורסמים של יהודים ופרות מעופפות על הבדים

גם בקולקציית מונה, הפרשנות חופשית, אבל ההרגשה נשארת

בקומה הראשונה מוצגים רישומים גדולים שנעשו בידי מעצבת המותג כיום, דגם של שמלת ערב שעיצבה, וכן ציטוטים על בגדי ים מפי נשים מפורסמות. החלק הזה מיותר לחלוטין, ועדיף היה להביא במקומו עוד על גוטקס - תמונות מהקטלוגים היפהפיים, שבהם כיכבה הדוגמנית שהיתה כה מזוהה עם המותג, תמי בן עמי; תמונות של נשים מפורסמות שלבשו את בגדי הים - הנסיכה דיאנה, עפרה חזה וכוכבות קולנוע; כתבות אופנה ממגזינים נחשבים וכו`. 

איורים של לאה גוטליב לדגמים שונים

התערוכה יפה, מרגשת וחשובה, ומומלצת לכל מי שמתעניין בתולדות האופנה בארץ. ילדים מקבלים דף עבודה (כללי, לא ספציפי לתערוכה הזו, וחבל), שעוזר להסתכל על התערוכה והמוזיאון קצת אחרת. 

התערוכה תוצג עד 4.5

המבנה המשופץ והיפה בו שוכנת Aria, המסעדה החדשה שנפתחה לאחרונה בתל אביב, בולט בנוף סביבתו. המבנה מואר באור יקרות וניצב בין מגדלים גבוהים ומבנים מטים לנפול.

התקבלנו בכניסה על ידי מארחת אשר בדקה לאן מועדות פנינו. בקומה הראשונה נמצא קוקטייל בר ובקומה השנייה נמצאת המסעדה. לאחר שהיא ווידאה שאכן יש הזמנה למסעדה על שמנו, היא שילחה אותנו במעלה המדרגות. במקביל היא הודיעה במכשיר קשר קטן ששולחן X הגיע.

הדרך הקצרה למעלה רמזה על העיצוב החמים והנעים שנמצא במקום. לטעמי עשו פה עבודה טובה. המעצבים שילבו אבנים חשופות, פרופילי חלונות בהירים, קורות עץ כהה, רצפת עץ (אורן), אריחים צבעוניים בסגנון של פעם, עציצים ותאורה חמה. גם השולחנות והכיסאות העניקו תחושה של פשטות מוקפדת. אפילו מוסיקת הרקע שכללה עיבודים חביבים של מוסיקת ג`אז, בוסה נובה וכדומה הלמה את האווירה הכללית. בהמשך כאשר הגיעו המנות הבחנתי שגם הן נעימות, לא רועשות ולא מנסות להמם. למרות שהושקעו ב- Aria מחשבה וממון רב, לא קבלתי תחושה שמנסים להדהים אותי או לעורר את התפעלותי, בטח לא בכוח.

הקהל היה מגוון. אפשר היה למצוא בו גם סועדים בלבוש פורמאלי וגם כאלה שהגיעו בלבוש קז`ואל. המרחק בין השולחנות העניק פרטיות יחסית לכל שולחן. בכלל, התחושה הייתה לא מלחיצה. הדבר בלט בקרב נותני השירות. הם היו עניינים, נעימים ומשתפי פעולה.  

תפריט המסעדה אינו גדול, כתשע מנות ראשונות, שבע עיקריות ושתים-שלוש מנות היום. נכתב שהשף גיא גמזו (לשעבר "רפאל") בנה את התפריט בהשראת המטבח הצרפתי הקלאסי אבל ניתן להיווכח שהתפריט כולל גם פסטות (הנעשות במקום) והשפעות נוספות ממקומות שונים בעולם. היות וביקרנו במקום פעמיים (כולל פעם אחת ביום הולדתי) הצלחנו להתרשם ממספר נאה יחסית של מנות. ברשומה זו אתייחס לשני הביקורים יחדיו ושם המנות יהיה בדיוק כפי שמופיע בתפריט. 

אל השולחן הוגשה סלסלת פרוסות לחם שיפון מ"לה מולאן" המוצלחת ברחוב בוגרשוב ופנכת חמאה. על השולחן היו בקבוק שמן זית ושתי צלוחיות עם מלח גס ופלפל שחור. הלחם ניתן ללא חיוב וניתן היה לקבל ממנו מילוי מחדש .

ביצה רכה מאד על פטריות פורצ`יני ויער עם ברווז מעושן (48 ₪)

מנה קטנה שעוטרה בפירורי לחם מושחמים ועלי Chervil (צמח תבלין). לאחר שהביצה בוקעה, החלמון נזל והתמזג במנה. המרכיבים השונים השתלבו בצורה מעניינת. למרות שזו הייתה מנה קטנה, היא הייתה עשירה בטעמיה.

האמאצ`י יפני פרוס עם סלט אצות ים מזוגג ביוזו מתקתק (65 ₪)

בצלחת הייתה כמות מכובדת של נתחי הדג הבשרני. המכלול שילב טעמים שונים: חריפות מהצ`ילי, חמיצות-מרירות מפלחי האשכולית, מתיקות מרוטב תות (על פי המלצרית) ושמן סומסום בסלטון. יחד עם זאת לא הרגשתי בדיסהרמוניה של טעמים ההיפך הוא הנכון. לעומת זאת צורת ההגשה הייתה, לדעתי, מעט מרושלת.

טרטר בקר קלאסי עם איולי חרדלי, צלפים ושאלוט (68 ₪)

"שברנו" את חלמון ביצת השלו וערבבנו עם הבשר הנא. לחרדל הייתה חריפות רבה כפי שאני אוהב. התרשמתי שאיכות הבשר טובה מאד. המרכיבים השונים השלימו זה את זה. מנה לא זולה אך טובה מאד.

Duck Rillette של 4 שעות בחמאה מזוקקת עם אנדיב וחומץ תאנים מתקתק (58 ₪)

בדיעבד התברר שהמנה היא הפרשנות של השף לריאט היות וקיבלנו מעין סלט ברווז ולא ממרח כמקובל בריאט הקלאסי. אף על פי כן זו הייתה מנה טעימה מאד. שני הסלטים אשר הופרדו באמצעות טוסטון היו טובים. הברווז לא היה שמן מידי והרגשתי, למרות שאיני בטוח בכך, שבתהליך הוא נעשה יחד עם עלי דפנה ופלפל אנגלי. המלצרית לא ידעה לומר אם כך הדבר אבל ציינה שימוש בפטרוזיליה. הסלט שהכיל, בין היתר, אנדיב, Chervil ואת הרוטב המתקתק היה בתפקיד המרענן והמאזן.

טורטליני ראגו עם צימוקים לבנים ופרמג`יאנו רג`יאנו (65 ₪)

במנה זו המרכיבים לא התחברו לי. הבצק היה עבה, הראגו היה רק בסדר אך לא מספיק מיוחד, העגבניות הזכירו במשהו בסיס העגבניות של שקשוקה וגם תוספת קציפת הבזיליקום לא הוסיפה דבר.

רביולי פורצ`יני וארטישוק ירושלמי בציר פטריות וגבינת גלוסטר (78 ₪)

כאשר הונחה המנה על השולחן התפשט ריח הפורצ`יני. הרוטב היה משגע ואהבתי את המנה מאד. היא נתנה לי תחושה כאילו אני יושב כעת במסעדה אירופאית.

Tagliatelle של לחי לבן "קבור" במלח שלושה שבועות ופקורינו מגורד (88 ₪)

הוזהרנו מראש שהמנה מלוחה בשל תהליך הכנת הלחי והיא אכן הייתה כזו. בנוסף למליחות זו גם מנה כבדה לאדם בודד. הייתי מציע אותה כמנת חלוקה. כמות הבשר הייתה נדיבה מאד והיה נחמד לנגב את הרוטב הקרמי הטעים.

חזה ברווז ורדרד בציר של עצמו וקונפיטורה דלילה של תות שדה (98 ₪)

הבשר היה רך וטעים. הוא היה כמעט נטול שומן והוגש לצד פירה חמאתי. בניגוד לתיאור המנה בתפריט מתיקות קונפיטורת תות שדה הייתה מרומזת בלבד ולא לקחה את המנה לכיוון מתוק מידי.

אנטרקוט על העצם 600 גרם (228 ₪)

מנה ממיוחדי היום. ניתן היה לבחור את כמות הבשר לפי 38 ₪ ל- 100 גרם. הבשר הגיע בצלחת גדולה עם תפוצ`יפס תוצרת בית, חרדל חריף כמו זה שליווה את הטרטר, רוטב בורדולז ומח עצם. הבשר המשויש היה מיושן כהלכה ועשוי בצורה מדויקת. הוא היה רך במידה ועסיסי. התפוצ`יפס היו ליווי לא שגרתי, פריך ומהנה.

טארט לימון פתוח ומרנג איטלקי עם "זסט" של ג`לי פטל וסורבה פטל (42 ₪)

למרות שמדובר יותר בפאי לימון מאשר טארט, מנת הקינוח הזו מעולה. היא הייתה קלה, נעימה, רעננה, מאוזנת (לא חמוץ או מתוק מידי). הסורבה היה טעים ובמרקם נעים. כיף גדול וסיום מהנה לשתי הארוחות.

ליווינו את ארוחת היום הולדת ב-

Bollinger La Grande Annee Rose brut Champagne 2002

שמפניית וינטאג` רוזה משנה מעולה. במקרה זה מדובר גם בבית רציני וגדול המופיע מידי פעם כשמפנייה החביבה על 007. אנחנו חשבנו שהיא תתאים ללוות ארוחת יום הולדת. צבע נחושת מעניין. המרירות בתחילה הלכה והתמתנה. הייתה גם לימוניות מאזנת. הגזים עדינים.

Chateau Gruaud Larose St. Julien 1982

שנת 1982 בבורדו נחשבת לאחת השנים הגדולות של המאה. יין מרגש. סוג של אצילות כפרית. האסוציאציה בקשר אליו שעלתה בראשי היא הסדרה האהובה עלי "אחוזת דאונטון". ריח של כפר אבל מגע של משי או קשמיר. על התווית מופיעה האמרה: Le vin des rois, le roi des vines ובתרגום חופשי היין של המלכים, המלך של היינות.  יין מאוזן להפליא הנמצא, לטעמי, בדיוק בנקודה האידיאלית של חלון השתייה שלו. טעם שיורי ארוך מאד. 12% האלכוהול של היין הזה הם עדות לתקופה אחרת בייצור יין.

ליווינו את הארוחה השנייה ב-

Jean Philippe Fichet Les Gruyaches Meursault 2009

יין שרדונה לבן מבורגון. ריח של אגוזים. שילוב של חמיצות ומינראליות. ככל שהטמפרטורה של היין עלתה התגברו טעמי האגוזיות והדבש.

Francesco Rinaldi Cannubbio Barolo 2008

החלקה נחשבת לאחת מעשרת החלקות כרם היחידניות הטובות בעולם, ככל הנראה הטובה ביותר בפיאמונטה. יין צעיר מאד משנה טובה. ברולו מסורתי ללא עץ חדש אשר בשנים האחרונות ביצע פריצת דרך משמעותית. אף פרחוני לרגעים הרגשתי קפה קלוי. שילוב מוצלח של חמיצות בולטת ומרירות מעודנת. טעמי אניס, עור וטבק. הטעם נשאר בפה זמן רב. יין למרחקים ארוכים.

 לסיכום

בסיומם של שני הערבים מצאתי את התואר "ביסטרו שף עדכני" שבחרו אנשי המקום לעצמם כמתאר גם את תחושותיי לגבי המקום. עבורי Aria היא מעין קפיצה קטנה לארצות נכר, מוביל אותה שף עם יד טובה ויש בה שילוב משכנע בין קלאסי ומודרני.

אחזור בשמחה.

אריה
רחוב נחלת בנימין 66 תל אביב
אתר המסעדה

לפני שבועיים עשיתי קצת סדר בבית

בחדר שהיה חדר העבודה של אבי, הוצאתי את המזוודה של פנס הקסם הישן מתחת לשולחן שעכשיו נמצא עליו מחשבי

מתחת למזוודה גילתי גזיר קטן של עיתון. זה היה מהעיתון ג`רוזלם פוסט מיום שישי  27 בנובמבר 1959

אבי היה קורא עיתונים, מגזינים וספרים באנגלית.  לייף, טיים, ניוזוויק, ניישונל ג`אוגרפיק מגזין והג`רוזלם פוסט

הוא התעניין בתחומים רבים ובהיותו צייר, כמובן שעניינו אותו גם כתבות וידיעות בענייני אומנות

בקטע העיתון הזה, נמצאת ידיעה על מכירה פומבית של ציורים שנערכה בלונדון על ידי חברת סותבי`ס

הציורים, בסגנון מודרני ואימפרסיוניסטי, גרפו סך של  688,958  ליש"ט שזה הסכום השלישי בגודלו בעולם שהתקבל ממכירת תמונות

כל זה נכון לשנת 1959

את המחיר הגבוה ביותר קיבל הציור "פיסנט" של הצייר הצרפתי פול סיזאן שנימכר לשני סוחרי אומנות בניו יורק במחיר של  145,000 ליש"ט

http://cdnimg.visualizeus.com/thumbs/b8/0e/art,figurative,man,painting,paul,cezanne,peasant-b80e726e6c13342edf97d6c92f3ab39d_h.jpg

במקום השני היה הציור "אני מחכה למכתב" של הצייר הצרפתי פול גוגן שנימכר לאותם סוחרים מניו יורק במחיר של 130,00 ליש"ט

http://imgc.classistatic.com/cps/blnc/130318/041r1/238231g_20.jpeg

היה זה המחיר הגבוה ביותר שקיבל אי פעם ציור של גוגן. השיא הקודם היה 104,000 ליש"ט בפריז בשנת 1957

במקום השלישי היה הציור "גשר מעל נהר הסיין" של ואן גוך במחיר של  45,000  ליש"ט

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/0/01/Vincent_van_Gogh_-_Bridges_across_the_Seine_at_Asnieres.jpg

ציור אחר של ואן גוך נימכר ב-30,000  ליש"ט

בצידו השני של גזיר העיתון יש ידיעה עם הכותרת: 

נאצר מודה לרוסיה, תוקף את עיראק וישראל

מסתבר שזה העמוד הראשי של העיתון

בגוף הידיעה כתוב שנאצר אמר אמש, שמצרים מעריכה את הסובייטים על עזרתם שאיפשרה את הקמת סכר אסואן הגבוה שבנייתו החלה.

את נאומו נשא נאצר בפקולטה להנדסה של אוניברסיטת קהיר, והוא הועבר בשידור ישיר בכל רשתות הרדיו של מצרים

"בני גדול ושתקן, 

ואני פה כותונת של חג לו תופרת.  

הוא הולך בשדת, הוא יגיע עד כאן. 

הוא נושא בליבו כדור עפרת" ("האם השלישית", נתן אלתרמן)

ההצגה מתחילה. אחרי מות אמו, מגיע "אחד קיבוצניק" לקיבוץ שאמו הייתה ממייסדיו, הקיבוץ הבדיוני "גת העמקים".

נוסף על שיבת הקיבוצניק למקום הולדתו, חוזרת איה שבא, בתה של השחקנית הוותיקה והאדירה זהרירה חריפאי ז"ל שהלכה מעולמנו לפני מספר חודשים, אל יצירה מכוננת בתולדות ראשית הציונות ואל יצירה מרגשת בצורה אישית - כשהועלה המחזה לפני חמש שנים, עם תלמידי מחזור מ"ו בבית צבי, חריפאי ייעצה אמנותית להפקה, וכדי לפרט על תפקידה, מסירותה ותרומתה להצגה אצטט מדבריה של שבא בדף ההצגה: "היא ליוותה את ההצגות בכל תהליך החזרות, הייתה מגיעה כל יום ב-9:00 בבוקר ועשתה חזרות עם התלמידים, ייעצה, שרה איתם והעבירה את רוח התקופה".

אותה הרוח שחריפאי המנוחה רצתה להנחיל עדיין נושבת גם בלבם של סטודנטים למשחק שכבר נולדו לעולם אחר ומספרים את הסיפור הישראלי ללא טיפת ריחוק וזו לא משימה קלה כפי שחשבתם, להפך. לקראת יום הזכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות החליטו לחדש את ההפקה עם תלמידי מחזור נ"א בבית צבי.

מי כמונו שמכירים את הסיפור הישראלי: מלחמה בלי שלום, מלחמה בלי שלום, תקווה, אהבה ושנאת חינם בערבוביה של טוב ורע וחוסר אונים, "ארץ קטנה עם שפם" ושרוליק הצבר, אבל גם דמותו של אורי כהנא, גיבור "הוא הלך בשדות" הייתה חלק מהשדרה של אלה שמחומריהם קורץ הישראלי וליצירה כולה היה חלק מכריע בעיצוב דמות הישראלי של "המדינה שבדרך", סביב ים התלאות של אותה התקופה. 

הרומן, שייצא בשנת 1947 הומחז והועלה פעמיים בקאמרי ופעם אחת בתיאטרון חיפה והצגת הבכורה במאי 1948 אף הייתה היתה ההצגה הראשונה במדינת ישראל (השתתפו בה בתפקידים הראשיים חנה מרון ועמנואל בן עמוס). ב-67` יצא הסרט בבימוי יוסף מילוא, עם אסי דיין, איריס יוטבת, יוסי גרבר, יענקל`ה בן סירא ואחרים.

"הוא הלך בשדות" סובב סביב חיי קיבוץ "גת העמקים" ואווירת הקיבוץ, המצאה ישראלית ייחודית ומובחרת: המקלחות הציבוריות ובתי הילדים, הנשים הקולפות, החקלאות, חדרי המשפחה, הוועדה האחראית על צרכי החבר ובכלל - הצצה אל החיים החיים הקיבוציים של ראשית המדינה.

הסיפור הזה כולל נקודות חושך ואור, ראשיתו וסופו באהבה ובמלחמה, מלחמה ואהבה: סיפור אהבתם של אורי, הבן הראשון יליד הקיבוץ, אדם חסון וחברותי ומיקה, ששרדה את אימי השואה והגיעה לארץ לבדה, כולה מצולקת ומסוגרת בעצמה, מרוחקת מהאווירה הקיבוצית, המוצאת נחמה בין זרועותיו הצבריות. אורי מתגייס לפלמ"ח כדי לסייע בלחימה עקובת הדם ובסופו של דבר גם נופל בה. זהו סיפור אהבה כמעט בלתי אפשרי לאור תגובות הסביבה, סיפור אהבה ארץ ישראלי, מהול באושר (רגעי?) ותקווה. 

ההפקה משלבת בין ישן וחדש בשחזור התפאורה המקורית של אריה נבון ז"ל, הכוללת גם שקופיות שאוירו על ידו וכולן עשויות בפשטות ובקסם רב, מתארות את מקום ההתרחשות - בין אם קיבוץ, אוהל, שעת לילה מאוחרת. ניכר כי נעשה שחזור תקופתי עמוק בידי אפרת מירב האחראית על התלבושות, עד כדי רמת קבקבי העץ שאותם נעלו הקיבוצניקים במקלחות הציבוריות.

הפעם שבא הוסיפה לעשות ומלבד הייתה במאית ההצגה, היא גם משחקת בה בתפקיד "אחד קיבוצניק", מעין מספר כל יודע המגיח בנקודות שונות בסיפור, לפעמים כחלק אילם השותף לסיטואציה ולעתים משקיף מהצד, מעביר את התחושות, מגולל את ההתרחשויות. הדמות, שנועדה לגבר אשר משקיף מנקודת זמן מאוחרת, אולי אפילו עכשיו, על דור בוני הארץ, דור המחתרות, "יפי הבלורית והתואר" של מלחמת השחרור ואף על פי שהיא נועדה לגבר (שבא משחקת את התפקיד לסירוגין עם בוגר בית צבי אבי עדווי), שבא מתעלמת מכך לחלוטין ויוצרת את "אחת קיבוצניקית". הדמות הזו כתובה מדהים ומבוצעת בצורה חכמה, המאפשרת לנו לצפות בשבא טבעית לחלוטין, כאילו נטולה מדמות, מספרת את הסיפור בנאיביות מסוימת, כאילו לא הייתה עדה למתרחש ורואים את ידה המכוונת, המדריכה ומתבדחת עם שחקניה בתמונת הקומזיץ.

24 שחקנים (בחלק מהתפקידים יש מחליפים) מספרים את הסיפור הישראלי בגלימות שונות כאנשי הפלמ"ח והקיבוץ וכמקהלה, שמזכירה מאוד את המקהלה בטרגדיה היוונית ושרה משירי התקופה, "דודו", "יצאנו אט", "הטנדר נוסע", "הן אפשר", ההמנון האלמותי ועוד. והנה, נוכחות המקהלה מזמנת לנו מעין טרגדיה כחול לבן, "טרגדיה ציונית", שאין בה את הקונפליקטים העומדים במרכז טרגדיה יוונית - אלא את סיפור ההקמה העצוב של הארץ הזו.

מתן מישורי הוא חמד של שחקן, אורי שלו הוא ים מפכפך של חן ותמימות. נטלי סמי פדאני מביעה רגישות, כאב ואלגנטיות כמיקה - בהחלט מקסימה. שיראל אשרוב היא רותקה, אמו של אורי, מלאת שמחת חיים ואנרגיה, אמינה בביצועיה הדרמטיים.

וילי כהנא הוא אביו של אורי, הפרוד מאמו, המיישב יהודים מקצוות תבל בישראל ובין היתר, שבין היתר העלה את מיקה לא"י עם ילדי טהרן. עידן סמדג`ה המגלם אותו הוא שחקן בעל נוכחות כובשת, נדרש לבשר בשורת נפילתו של אורי בקרב למיקה בתמונה הסוגרת את המחזה, כולו נשנק ומלא תוגה, גרונו מתפתל ומאבקיו הפנימיים כאילו יוצאים החוצה דרך גרונו במלאכת מדהימה. מעניין יהיה לראות אותו בתפקיד שבאמת יבחן את יכולותיו כשחקן מא` ועד ת`, אבל זה כבר יצפה לו, כנראה, בהמשך הקריירה המקצועית, בתקווה שימשיך ויממש את הפוטנציאל שלו.

שירה ויסבלט חביבה ביותר כגיטה אשת הקיבוץ, אביתר אברהם כאברהם, בן זוגה של רותקה יוצר דמות גברית חזקה ואחרון מתוך רשימת המשתתפים המצומצמת שאני מציין - דור מנואל הבלתי נשכח והנוגע ללב כסמיון, פרטיזן המתגייס לפלמ"ח, מבודד מחברת הצברים, וחרד לגורל בחורתו החולה במחלה קשה.

השאר הם חבר`ה מעולים אחד אחד, למרות שאצל אחד או שניים מהם ניכרת בעיית דיקציה קלה. מקהלת הגברים היא כלי חזק ומרשים בקולותיהם הנשמעים כרעם עז (גלעד סמק, אביב קורן, סער שגיב ויואב מילשטיין, תלמיד שנה ב`), הבחורים שואגים כי נגמר ב- "הן אפשר" החותם את ההצגה ושאגתם מהווה אקורד סיום צורב ומכאיב. מצטרפת אליהם נקטר גפן בשמלה לבנה וצחורה, כיונת שלום עם עלה של זית בפיה (שוב הישג יפה לאפרת מירב), היא מהממת בקולה הענוג ב- "יצאנו אט" הסוגר את המערכה הראשונה ומביא עמו פרץ נוסטלגיה מתפרץ אך נדרש ממנה מעט לשחרר ב- "הן אפשר" ולמתן את שירתה, זה מן הראוי בשיר כזה לדעתי.

עידו מנור מלווה מוזיקלית ומנגן בפסנתר, טוב שלא ויתרו על האלמנט הזה במוזיקה מוקלטת. יחיאל אורגל אחראי על תאורה פנטסטית ועל שחזור התפאורה יחד עם איה בן אשר.

שבא היא במאית טובה המובילה את שחקניה להצלחה, רק דבר אחד בעייתי - תמונות הפלמ"ח במערכה השנייה הופכות ברגע מסוים מעייפות למדי, לא מתאימות לקו הכללי של ההצגה ולא זורמות.

לסיכום: העלאת המחזה הזה, בעל משמעויות היסטוריות-ישראליות עמוקות ועוצמתיות במשכן על שם צבי קליר ז"ל, חלל מלחמת העצמאות שבעוד כחודש וחצי ימלאו 65 שנים למותו ובשנת ה- 65 לעצמאותנו, היא מחווה יפה ומרשימה לדור המייסדים, הצגה כמעט פיוטית מבחינה תיאטרלית המכילה שירים שאין תענוג גדול מהם - פשוט להתרפק על ההיסטוריה ולהתפעם מביצועי הסטודנטים. אסור להחמיץ!

כפי שבית צבי ושבא בחרו להקדיש את "הוא הלך בשדות" בגרסת 2013 לחריפאי ז"ל, כך גם אני בוחר להקדיש ביקורת זו לזכרה של זוכת פרס ישראל שתמיד תחסר לנו. יהי זכרה ברוך.

צילומים: יוסי צבקר.

עד 29.4 באולם גרי בילו.

לעמוד ההצגה באתר בית צבי

אלי אשד כותב על משה שמיר ויצירותיו

הוצאת כינרת

תרגמה משוודית: יעל צובארי

336 עמודים

פקד ילם פול הסתבך בשירותו במשטרה, הוא ירה בשודד במהלך משא ומתן לשחרור בני ערובה, משום כך הוא הועבר לצוות עילית הנלחם בפשיעה בינלאומית הנקרא – צוות אלף. הפרשה הראשונה שבה הם מטפלים היא רוצח סדרתי שרוצח אנשי עסקים ובעלי הון- יכטות מפוארות, כתות סודיות, אורגיות ותיאוריות  קונספירציה.

מיסתורין הוא ספר ראשן בסדרה של 11 ספרים שעל פי הכתוב על הכריכה זכתה בהצלחה מרובה,  וזכה בשנת 2011  לתואר "המותחן השוודי הטוב ביותר" ואף תורגם ל- 27 שפות. כתב את הסדרה המחבר, המבקר והעורך הנורווגי, ד``ר לספרות יאן ארנלד (יליד 1963) מהסופרים הטובים ביותר בסקנדינביה שמשום מה בחר להשתמש בשם העט  – ארנה דל.

מאז סדרת המילניום הוצפנו בספרות מתח מהצפון הרחוק שחלק ניכר מהם קראתי ונהניתי מאוד, אכן ספרות איכותית, איטליגנטית, קיצבית ומהודקת.

אני גם מאוד אוהבת ספרות מתח מכל הסוגים – רצח, חקירות, ריגול וכד` וקראתי המון מהסוגה הזו לכל גווניה. 

מסתורין, למרות הסופרלטיבים שצוטטו על הכריכה, לא הצליח לרתק ולעניין אותי . במקרים כאלה אני אומרת שאולי זו אני, אני רוויה ספרות מתח איכותית ולכן ברגע שספר אינו עומד ברף שלי הוא בהכרח פחות טוב לטעמי. או אולי זה התרגום שלא מצליח "לעברת" את השפה ולהפוך אותה לידידותית. אני לא מומחית לתרגום אבל בהחלט יש מתרגמים שמצליחים לגרום לספר להיקרא כאילו בשפת המקור ולקורא להרגיש את הדקויות של השפה כגון מטבעות לשון ומשחקי מילים, בדיחות, שפת סימנים, מושגים ואפילו סלנג. במקרה של ספרות "צפונית" התרגום הוא אקוטי כי גם כך קשה להתרגל לשמות האנשים, שמות מקומות ורחובות ואירועים שאנחנו לא מכירים. 

אז אכן מדובר בסיפור מתח שהרי מדובר ברציחות סדרתיות וחקירה סיזפית של כל רמז או תיאוריה אפשרית, אבל דווקא פירוט היתר הזה של בדיקת כיווני החקירה די מעייפים ולא מעניינים, מה עוד שאני כחוקרת לשעבר מעבירה את פעולות החקירה ברזולוציות שלי ומה שאני מוצאת לא מוצא חן בעיני.

אבל גם אם נתעלם מהביקורת ה"מקצועית" שלי , שהרי לא כל קורא מצוי בנבכי חקירות ורזיהם ( למרות שהמון סדרת מקצועיות וטובות הביאו לנושא חשיפה לכל הדיוט ), ולמרות שמבחינת אמות מידה שלי לספרות אני לא דורשת היצמדות לאמיתות ואני מוכנה לקבל "חירות ספרותית" והעיקר שהספר ישיג את מטרתו – השגת קשב ,ריתוק ועניין הקורא. במקרה של ספר מתח -  הוא נידרש גם להיות, כן – מותח ! ואם לא מותח אז לפחות מעניין מבחינת התפתחות העלילה ומסקרן מבחינת הממצאים, יצאתי מאוכזבת.

 אז נכון הגופות נערמות אבל מתח – אין פה כמעט ולחילופין הוא פשוט לא מעניין. קראתי את הספר די בעצלתיים עובדה שאינה מעידה טובות על ספר מתח.

הערה קטנה. לרבים מפריע הכיתוב על הכריכה האחורית, לי לפעמים זה עוזר להחליט על ספר זה או אחר, אבל מה שמפריע לי במיוחד הוא כתיבה לא מדויקת של עובדות מתוך הסיפור, אולי זה שולי ולא מהותי לספר אבל בעיני זה חשוב ומקצועי, והרבה הוצאות ספרים "נופלות" בפח הזה. למשל על הכריכה ניכתב שפקד ילם ירה בראשו של השודד ולא היא. בעמ` 28 כתוב במפורש שהוא ירה לשודד בכתף. קטנוניות מצידי ? לא בעיני.