עופר D כתב רשומה בכותרת "מצעד עשרת הגדולים (ועוד אחד)" בה הוא הציג שירים שהשפיעו על חייו.
אהבתי את רוב השירים שהוא הציג שם , אבל יותר מכך אהבתי את הקישור בין השירים לבין האירועים בחייו של עופר והחלטתי לכתוב רשומה דומה.
לא הגבלתי את עצמי לעשרה (או אחד עשר) שירים, אבל אנסה לא לחרוג בהרבה מהמספר הזה, כדי לא להעיק יותר מדי.
נתחיל בהתחלה...
בתור ילד קטן אהבתי אך ורק שירים עבריים.
שני השירים שאהבתי במיוחד היו "שני חברים יצאו לדרך" ו"לצבי יש בעיה".
אין לי מושג למה אהבתי דווקא אותם, אבל אני עדיין זוכר שאהבתי אותם ומחייך אם במקרה אני שומע אחד מהם ברדיו...
כשהייתי בערך בן 10-11 התאהבתי פתאום בשיר באנגלית. אני זוכר שראיתי אותו בתוכנית "עוד להיט" והתרשמתי מאוד מההרמוניות הקוליות ומהמוזיקה המלודית (כולל הסיום הכמו-קלאסי).
זה היה Mr. Blue Sky של "תזמורת אורות החשמל" (אז עוד תרגמו את שמות הלהקות לעברית)
בערך באותה תקופה אחי הגדול (המבוגר ממני בשבע שנים) בנה במו ידיו מערכת סטריאו והתחיל לקנות תקליטים. הוא חשף אותי (ואת שאר בני המשפחה) לסוגי מוזיקה שלא הכרתי קודם, כולל שפע תקליטים של שלמה ארצי (אני זוכר במיוחד את "דרכים"). שני התקליטים שאהבתי במיוחד היו תקליטי אוסף - Queen Greatest Hits ו- Complete Madness
בשני התקליטים אהבתי פחות או יותר את כל השירים (חוץ מ-Flash Gordon של Queen!)
הנה דוגמית חביבה:
השנים חלפו וההשכלה המוזיקלית שלי לא התקדמה במיוחד... שמעתי בעיקר את הלהיטים שהיו ברדיו או את התקליטים שאחי קנה.
ואז, לקראת סיום התיכון, בעקבות שיחה עם אחי הצעיר החלטתי שאנחנו צריכים להתחיל להתוודע למוזיקה טובה יותר.
הלכתי לחנות תקליטים בירושלים (פיקדילי אם אני לא טועה) וחיפשתי תקליט "קלאסי" לקנות לאחי הצעיר כמתנה ליום הולדתו. בלי להתייעץ עם אף אחד ובלי מחקר מקדים בחרתי בתקליט The Rise and Fall of Ziggy Stardust and the Spiders from Mars של דיוויד בואי.
פשוט השם שלו נשמע לי מוכר...
לא ידעתי את זה באותו רגע, אבל הקנייה הזאת שינתה את חיי מבחינה מוזיקלית. מאז קניתי את רוב התקליטים (ואח"כ דיסקים) של דיוויד בואי והוא עד היום הזמר האהוב עליי ביותר.
קצת קודם לכן בואי התפרסם עם התקליט המצליח שלו Let`s Dance ואני תיעבתי אותו... אבל את בואי של שנות השבעים ממש אהבתי.
Ziggy Stardust נחשב בעייני עד היום לאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים.
אפשר לומר שהאהבה לדיוויד בואי הייתה מסימני גיל ההתבגרות אצלי (שהתחיל קצת מאוחר. לפחות פיציתי על כך בהתחלה מוקדמת של משבר גיל הארבעים).
סממנים נוספים של גיל ההתבגרות התגלו אצלי בסביבות גיל 19 כשהתחלתי יחד עם חברתי אז להשלים את ההשכלה הקולנועית שלי. ביקרנו הרבה בבית אגרון בירושלים ששימש כסינמטק וצפינו ברבים מהסרטים הקלאסיים שהצלחתי להחמיץ כשיצאו.
בין הסרטים האהובים עליי באותה תקופה היו שלושה סרטים מוזיקליים שהשפיעו עליי במידה לא מועטה: "שיער" (Hair) היה הפחות משפיע שבהם.
את "החומה" (The Wall) של פינק פלויד ראיתי כמה פעמים בקולנוע. הסרט תמיד גרם לי למועקה ולמחשבות על החיים שלי והיחסים שלי עם העולם ובכל זאת נמשכתי אליו שוב ושוב.
אחד השירים האהובים עליי משם הוא Comfortbly Numb שמתנגן לי בראש הרבה פעמים כשאני בדיכאון
אבל הסרט שראיתי שוב ושוב (יותר מחמש עשרה פעם בקולנוע) היה קליל בהרבה - "מופע הקולנוע של רוקי".
למדתי מה צריך לצעוק ומתי והבאתי להקרנות אביזרים מתאימים (בעיקר אורז ועיתונים). כמה שנים אח"כ ערכנו (עננת ואני) הקרנה פרטית לחברים בדירה השכורה שלנו עם מיטב השטיקים.
אני תוהה כמה מזה אני זוכר היום...
באותה תקופה נהגתי להקשיב לתוכנית של י. קוטנר שחשף אותי למוזיקה שלא הכרתי, כולל להקה ותיקה ולא מוכרת בשם הכל כך פשוט - LOVE. אהבתי את השירים שלהם וקניתי כמה תקליטים שהכילו מספר לא קטן של שירי אהבה (ופרידה).
אחד הדברים שריגשו אותי אז היה שסולן הלהקה - ארתור לי - חלק איתי תאריך יום הולדת (לא את השנה כמובן). מצחיק שנפלתי במלכודת הנדושה הזאת.
גם היום LOVE היא לא להקה מוכרת במיוחד, אבל מדי פעם אני שומע שיר שלהם ברדיו ועדיין מתרגש.
הנה אחד משירי האהבה הטובים שלהם (לטעמי):
כשהתגייסתי, אחרי שסיימתי קורס קצינים והשלמה, שירתתי תקופה מסוימת בבית נבאללה (לא בתור נהג משאית אלא בתור תוכניתן). גרתי אז בדירה שכורה ברמת גן ופעמים רבות הייתי מגיע לבסיס עם עוד ארבעה חיילים ששירתו במדור מחשב שם. אחד מהם היה בקבע והייתה לו חיפושית ישנה שהוא התקין בה מערכת סטריאו שהייתה שווה יותר מהמכונית.... בדרך לבסיס או חזרה שמענו מוזיקה ואני למדתי להכיר ולאהוב שני אלבומים חדשים שיצאו באותה תקופה -
לאלבום הראשון של "החברים של נטאשה" היה צליל שלא הכרתי עד אותו זמן והמילים היו דכאוניות במידה שממש התאימה לבית נבאללה.
האלבום הראשון של טרייסי צ`פמן היה גם דכאוני ומחאתי אבל איכשהו אופטימי יותר ורימז מבחינתי על סיכוי לשיפור, שאכן התממש בכמה מישורים - אחד מהם היה העובדה שאחרי כמה חודשים עברתי/חזרתי לשרת בבסיס השלישות הראשית ברמת גן ויכולתי ללכת ברגל לבסיס במקום לנסוע בטרמפ (במכונית לא כל כך מהירה)
שיפור נוסף בחיי היה כשפגשתי את עננת.
הפגישה הפיזית הראשונה בינינו (לאחר כמה ימים של התכתבות במחשב) לא הייתה פגישה רומנטית (או "דייט") של ממש. פגשתי אותה ואת חברתה הטובה לסרט ישן של צ`רלי צ`פלין בבית ציוני אמריקה בתל אביב.
לפני הסרט הוקרנה פרסומת לעיתון מעריב שהשתמשה בשיר "כל השבוע לך" של החלונות הגבוהים. עננת התרעמה על הריסת השיר היפה ואני תהיתי לגבי הטעם המוזיקלי שלה, כי אז לא הכרתי את החלונות הגבוהים או את הטעם המוזיקלי המצוין של עננת.
למדתי ממנה הרבה...
הפגישה השנייה שלנו כבר הייתה רומנטית וציינה את תחילת הזוגיות שלנו. הלכנו לראות את הסרט "קפה בגדד" בדיזינגוף סנטר ועד היום לשיר הנושא של הסרט יש משמעות מיוחדת עבורינו.
עברו הרבה שנים והרבה שירים... גרנו בארה"ב ושם שמענו הרבה מוזיקת רוק. למדנו להכיר ולאהוב בין היתר את ג`ון "קוגאר" מלנקמפ שהיה חביב על העורכים בתחנת הרוק המקומית באלבני ניו יורק
וקנינו דיסקים משומשים בחנות חביבה שהייתה במרחק הליכה מהדירה שלנו שם.
הדיסק הטוב ביותר שקנינו שם ככל הזכור לי היה של ה-Proclaimers - שני אחים סקוטיים שהכרנו בזכות שיר הנושא של הסרט המצוין "בני וג`ון".
אח"כ חזרנו לארץ עם תינוקת בת שנה וכעבור שנה נוסף עוד תינוק. פתאום רוב השירים ששמענו במכונית היו שירי ילדים בעברית. כמעט חזרתי לתחילת הרשומה...
כדי לגוון השמענו לילדים גם שירים של דני סנדרסון לדורותיו (בעיקר כוורת וגזוז) ושירי Beatles שהילדים בשלב מסוים ממש התאהבו בהם וביקשו לשמוע עוד ועוד לשמחתנו.
סגירת מעגל נוספת הייתה כשהראיתי לילדים קליפ נחמד שמראה באנימציה כמה תכונות פיזיקליות של מים. הילדים התלהבו וקראו לקליפ "איש המים"
השיר נשמע מוכר?
אחרי כמה זמן הצעתי לילדים לשמוע את "איש המים" במכונית ושמתי להם את הדיסק של Queen Greatest Hits. הם מאוד התלהבו והדיסק רכש לו מקום של כבוד לצד ה- Beatles בנסיעות המשפחתיות שלנו.
היו עוד הרבה שירים שלא הזכרתי פה למרות שהם ליוו את חיי כמו למשל מאיר אריאל, דייר סטרייטס, אהוד בנאי (שמשירו "מהרי נא" שאלתי את כותרת הרשומה), משינה, לו ריד, נינה האגן, בוב דילן, האבנים המתגלגלות, talking heads ועוד ועוד... למרות שאני אוהב אותם, השירים שלהם פחות מתקשרים לרגעים מכריעים בחיי.
אבל שמתי לב שבשנים האחרונות לא ממש התאהבתי במוזיקה חדשה. אני שומע לא מעט רדיו (בעיקר בנסיעות) ויש שירים חדשים שאני אוהב, אבל אף אחד מהם לא גרם לי ללכת ולקנות אלבום שלם של אותו זמר/ת או להקה.
יש רק יוצא דופן אחד - שהוא לא לחלוטין יוצא דופן - דיוויד בואי הוציא השנה אלבום חדש (לראשונה לאחר עשר שנים) והתאהבתי בשיר הראשון שיצא ממנו.
תכננתי לקנות את האלבום, אבל לפני שזה קרה זכיתי בו בחידון של 88FM...
אסיים את הרשומה באותו שיר מהאלבום החדש. שיר מלנכולי ונוסטלגי שאולי מתאים לאווירת הרשומה הזאת
תודה לעופר D על ההשראה לרשומה ולחברים ובני המשפחה שהכירו לי את המוזיקה שאני אוהב.
והרשומה המומלצת היא - סיפורים קטנים מטיולים גדולים - הודו 2 - של optimous1