עשרים ק"מ מהעיר מכלן נמצא מחנה הריכוז ששכן במבצר ברדונק שנבנה בשנים 1906-1914 כדי להגן על אנטוורפן.
בתקופת הכיבוש הנאצי שימש כמחנה ריכוז בין 1940-1944 והפך לאנדרטת זיכרון לאומית.
המחנה נשמר עד היום כמעט כמו בימייו הפעילים כולל כיכר ההוצאות להורג וגדרות התייל.
כבר מהכביש ניתן לראות את עמדות השמירה ואת הגדרות המקיפים את המחנה וככל שמתקרבים רואים את המצודה
שמעבירה צמרמורת עוד לפני שנכנסים בשער המחנה.
באושוויץ היה גיהנום וכאן הדרך אליו ככל שמתקדמים במעברים
הדרגשים הצפופים בחדר הקטן והצר
חדר עם חימום שבקושי פעל
אוכל רעב
הכיורים לאורך הקירות
השירותים
ולהבדיל המקלחות של אנשי הSS
המריצות שהאסירים הובילו בהן שכבות האדמה שהגנה על מחלק מהמבצר מפני הפגזה
.
חדרי העינויים שנשארו בדיוק כמו שעזבו אותם.
גורם לך להרגיש חסר אונים חסר יכולת לחשוב והדמעות יורדות הגרון נחנק והשפתיים רועדות.
אתה מסתכל שומע את ההסברים וקשה לך להאמין שאכן בני אדם הם אלה שבצעו את כל הזועות שהאודים שנשארו הם העדות שאכן זאת היתה מציאות יום יומית שאנשים חיו בה.
מסתכלת בתמונה שאיש הSS משחק עם כלבו היפה והשמן ומדמיינת איך האיש הזה לפני מספר שניות
התעלל בבני אנוש באכזריות בלתי נתפסת.
הגשר בו צעדו העצירים לקרון
הקרון שהוביל את האסירים מהמחנה לדרכם האחרונה
בין 3,500 ל4,000 אסירים שהו במחנה מאות אסירים מתו עקב תנאי המחיה קשים, עינויים והוצאות להורג. חלקם הועבר למחנות אחרים ולא ידוע על ניצולים.
יהי זכרם ברוך
.