לספר או לא לספר? אוטיזם ועבודה.
אחד הקשיים הראשונים הניצבים בפני אנשים בקשת האוטיסטית בעת קבלה לעבודה הינה באם לספר או לא לספר על האבחון שלהם.
החשש המתמיד הוא שאם יספרו לא יקבלו אותם לעבודה.
לאחרונה שוחחנו על כך במסגרת קבוצת תמיכה של אוטיסטים עובדים והגענו לתובנה מעניינת. החלטנו שלמעשה עדיף לספר כבר בהתחלה. יש לכך מספר סיבות.
כיום למעסיק יש הטבות משמעויות מאוד במידה והוא קולט אנשים עם מוגבלויות וחשוב שיידע.
תופעת האוטיזם הולכת ומתרחבת ויש סיכוי טוב שהמעסיק כבר נפגש בחיי עם תופעה כזאת.
מרביתנו לא החזיקו מעמד זמן רב בעבודות שונות, בגלל הקשיים שמעוור האוטיזם. כיום כשאנו מודעים לטיב הקשיים אנו גם יודעים איך להסביר אותם לסביבה ואיך לבקש התאמות במידת הצורך, כך שלדבר על כך גם יראה למעסיק שיש סיבה למה לא התמדנו בעבודה וגם שהיום אנחנו שונים.
מעסיק שיודע מראש על התסמונת גם יודע לקבל את העובדה שהעובד הוא בעל יתרונות, אבל זקוק להתאמות הללו ויהיה לו קל להתמודד איתן כשהן יופיעו. לעומת זאת מעסיק שלא יספרו לו עלול להפגין נוקשות וחוסר הבנה...
אנחנו כיום מקבלים תמיכה וליווי לעבודה, וחשוב שהמעסיק ידע שיש כתובת לפנות אליה אם יש קושי. מעסיקים לא מעטים יעדיפו מצב קשה מאשר החשש להתמודד לבד מול עובד...
מעניין מה אחרים חושבים....