אמנם הביקור שלי בארץ היה קשה ומלחיץ ומתיש מהמון כיוונים, אבל בכל זאת היו גם דברים חיוביים כמובן.
פגישות עם אנשים שאני אוהבת.
דירה עם מיזוג אוויר (מצויין לכמה ימים הראשונים, כשהיה שרב) וגם עם יופי של כיווני אוויר (מצויין לשאר הביקור, כשהיה בחוץ אוויר לנשימה).
מינימרקט גדול ממש ממול, מה שמאד הקל על הקניות.
מאפיה מצויינת כמעט ליד המינימרקט, כלומר: בורקס טעימים, ורוגלך, וגביניות... (ושני קילו נוספים על הבטן שלי)
פירה. אני לא חושבת שאי פעם אכלתי כל כך הרבה פירה בתקופה כל כך קצרה, אבל מה, זה טעים, וזה עושה לי הרגשה כזאת של בית, וזה משהו שהרבה פחות נפוץ במסעדות באנגליה.
שמש ישראלית. אחרי שנגמר השרב והטמפרטורות ירדו למשהו סביר יותר, התחלתי ליהנות מהשמש. כשחזרנו לאנגליה הרגשתי כאילו מישהו כיבה את האור. (אבל אתמול באה שמש גם לכאן. היא לא מחממת כמו השמש הישראלית, אבל לפחות היא מאירה, והעולם נראה הרבה יותר יפה וכיפי ככה.)
עורכת דין נחמדה. כן, יש כזה דבר! הייתי צריכה לחתום על יפוי כוח כדי שבני משפחתי יוכלו לתת בשמי הוראות לבנק כשיתקבל צו קיום צוואה (זה לוקח זמן), וחברה המליצה לי על עורכת דין מקומית, שהיתה כל כך נחמדה, מלאת סבלנות, נתנה לי עצות בטלפון אפילו בלי שתדע אם יצא לה מזה משהו, ובסופו של דבר באה אלי לדירה בערב להחתים אותי על המסמך.
שולחן שבור במטוס בדרך חזרה. כן, גם זו היתה ברכה, באופן מפתיע... הייתי במושב ליד החלון, הרגשתי די מעוכה שם, וכשהדיילת הביאה משקאות גיליתי שהשולחן שלי שבור. אז העבירו אותנו מקום - למושב עם הרבה יותר מקום לרגליים! לא חושבת שאי פעם הרגשתי כל כך נוח בטיסה!
אה, וגם וויי פיי בדירה! מעולם לא השתמשתי בוויי פיי, בדקתי פעם וגיליתי שהלפטופ הישן שלי לא יודע מה זה, אבל בדירה ששכרנו לביקור הזה נאמר לנו שיש רק חיבור וויי פיי, אז בעלי עשה קצת בירורים וגילה שאפשר לקנות כזה דבר שתוקעים ל-USB ומאפשר שימוש בוויי פיי. וזה עבד! מה שאמר לא רק שיכולתי להישאר בקשר עם העולם, לקבל אימיילים וכו', אלא גם יכולתי למצוא מידע שימושי ונחוץ, כמו זמני אוטובוסים, או מסעדות בסביבה, או התפריט של בורגראנץ' :)
ומה שעוד היה כיף זה לראות את בעלי לומד עוד ועוד ביטויים בעברית, וגם לראות אותו נהנה מאוכל ישראלי. הוא אפילו הכין לנו סלט ירקות קצוץ! (רוב הזמן אכלנו בחוץ או הזמנו משלוחים, אבל בימי שישי בערב לא כל כך היה איפה למצוא אוכל באזור שבו היינו, אז הוא בישל. כל כך שמחתי לראות שהוא מסוגל כבר ללכת לחנות בעצמו ולבקש דברים! בעברית!)
חוצמזה, אהבתי את הנוף מהחלונות שם, אז קחו קצת נוף ישראלי לשם שינוי. (כי עם העורך החדש אני מוצאת את זה יותר קל לצרף תמונות.)
