שיר שכתבתי לאישתי עוד כשהיינו חברים
ארץ האגדות 28/5/97
עליסה, כל יום חדש נברא איתך
חיי בתוך חייך כמקדש,
משתלבת בחן וטעם
לחיי מוסיפה אור כל פעם.
זמן הכרותינו טרי יחסית
מאז עטוף שמחה וחן - אהבה ממשית.
כנוף ישן, זה נשמע כמו שיר נושן,
אַך כל מילה נכונה - בובה של בחורה.
שקט, טעם לחייך מדברות בנשיקה
אני שומע בליבך קול דפיקה.
תלתליך הזהובים כאגדה
וּלארץ אחרת לקחתי אותך נערה,
פלאות ויופי אני ואת בסירה
בלב ים או כל מקום אחר
שנינו צופים לעבר אופק
וצופר אוניה - צופר.
(מהספר - דיו החיים)
צילום אלון ליבל