סולם

אֲנִי עוֹמֵד לְמַרְגְּלוֹת הַשִּׁיר.

סֻלַּם מִלִּים נִצָּב לוֹ בְּפִסּוּק,

רָעוּעַ, וְשִׁבְרֵי שְׁבָבִים מַשִּׁיר

שֶׁל אוֹתִיּוֹת וְסִימָנֵי פִּסּוּק,

בְּלִיל הַקְבָּלוֹת, מֶטָאפוֹרוֹת, מִשְׁקָל,

מִצְלוֹל, חָרוּז, הֶרְמֵז וְדִמּוּיִים;

מִתְנַדְנְדִים טוּרִים בְּרוּחַ קַל,

מֵעַל רֹאשִׁי בַּהֲמוּלָה תְּלוּיִים.

רַגְלַיִם בְּכָל בַּיִת מְטַפְּסוֹת,

מִבְּלִי לִדְרֹס בַּעֲדִינוּת פּוֹסְעוֹת,

וּמִקְצָבִים הַרְמוֹנִיִּים נוֹשְׂאוֹת

וְעַל הַמַּדְרֵגוֹת מַעֲמִיסוֹת.

כֵּיצַד אוֹתָם אֶקְטֹף, מִשָּׁם אוֹרִיד?

הֲרֵי אִם רַק אַנִּיחַ כַּף רַגְלִי

עַל פַּס שָׁלָב שָׁחוּק, לְלֹא שָׂרִיד

הֵם יִתְפַּזְּרוּ בָּרוּחַ הַלֵּילִי.

כָּךְ אֶתְבּוֹנֵן לְמַעְלָה בְּסֻלָּם

סְחַרְחַר – הוּא נָד, שְׁלַבָּיו חוֹרְקִים כֻּלָּם –

בְּלִי נִיעַ. תִּקְוָתִי הִיא לְעוֹלָם

שֶׁלַּפִּסְגָּה אַגִּיעַ, וְאוּלָם...