עכשיו כאשר הפכתי סוף סוף לסבתא, לא תצפו ממני לעבור על כך בשתיקה . כלומר, אני אישית הבטחתי לכם שלא אהיה סבתא מהסוג השנוא, כזאת שמתרברבת ביוצאי חלציה עד כי היקום עצמו מתחיל להקיא. אבל בחייו של תינוק מזדקן בן חמישה חודשים יש לעיתים אירועים שמחייבים איזכור. מה שבטוח, בחייו של הזוטא יש הרבה יותר אקשיין מאשר בחיי הסבתא. למרות שגם הסבתא תזדקק בקרוב לחיתולים.
סיפרתי כי יונתן מלמד את הדרדק להגיד "אבא". אני הסקפטית טענתי, כי הוא יקדים להגיד "דדה". ביום שפירסמתי את ה"דדה", עומר התחיל להגיד "אבא". אין לו מושג שיש לזה משמעות, אבל מאחר שמאד משבחים אותו, הוא צועק כל היום "אבא אבא אבא". אני כנראה קיטרתי כי התינוק מעדיף את "איצי ביצי ספיידר" על שירים ציוניים של תינוקות עבריים. באופן גלוי הילדים שלי לא סופרים אותי ממטר, אבל כאשר אני מצביעה על כשלים חמורים בחינוך התינוק, הם מתחילים בסתר לבצע את רמזיי הסובטיליים.בסקייפ האחרון עמדו מול הזוטא שני הוריו ושרו עם תנועות "ידיים למעלה, על הראש, על...."התינוק חייך חיוך רחב נטול שיניים וצעק "אבא אבא אבא".
עומר הולך לפעוטון מגיל חודשיים. יש שלוש גננות בפעוטון, על תשעה ילדים. בכל זאת לא מכסים את התינוקות בכלום, מחשש שיסתבכו בשמיכה וייחנקו. הם מבקשים מההורים להלביש לתינוק מכנסיים ארוכים עם רגליות, ולקיץ זה מספיק. אני תוהה מה עושים בחורף.
בגן יש להם אג'נדה של סוציאליזציה מוקדמת: לפי כל תורות ההתפתחות, ילדים מתחילים להתייחס זה לזה בערך בגיל שנתיים. בגן הם אומרים – אנחנו נשנה את זה: בכל מיטה שמים שני תינוקות, ששוכבים זה ליד זה. יתכן שהם קוראים "סוציאליזציה" לחסכון בכביסת המצעים. מה שמדהים הוא, שהתינוקות אכן מתייחסים זה לזה. כאשר עומר מגיע לפעוטון, ת'אצ'ר מקבל אותו במיטה בחיוך רחב ועומר מחייך חזרה, ואז הם מוציאים קולות ומתבוננים זה בזה, ורוב היום מחזיקים ידיים.
עכשיו אני רוצה לספר לכם על ת'אצ'ר. קודם כל איזה מין שם זה? מי בוחר לילד שלו שם שצריך להוציא עבורו את הלשון? רק גוי. שנית, ת'אצ'ר הוא התינוק הכי מכוער שיצא אי פעם מחלציה של אשה. זה לא בסדר לדבר סרה בתינוק שלא חטא, אני גם לא מדברת בו סרה, רק מציינת עובדה. ואולי הוא יהיה בן אדם טוב, ויסכימו לקבל אותו להופיע בקרקס. לתינוק יש ראש בגודל ובצבע של קישוא, על קצה ראשו המחודד יש ציצת שערות שחורה. עיניו כל כך קרובות זו לזו עד שהן נראות מרחוק כעין אחת. השכיבו את הנכד שלי עם קיקלופ.
לו אני הוריו של קיקי (חיבה לקיקלופ), הייתי דורשת להחליף לו מיטה. לשים אותו דוקא עם התינוק הכי יפה בפעוטון, שלא לומר בכל אריזונה?
מאחר שיש מספר לא זוגי של תינוקות במעון, שמו את התינוקת איצ'יקדנה לבד במיטה. היא צורחת ללא הפוגה, שום דבר לא מנחם אותה. לדעתי, צריך לעשות לה טיפול בהלם: להכניס לה למיטה את קיקי למספר דקות. הבכי יקפא לה בגרון.
פעם ביום מורידים את התינוקות על הריצפה. קודם כל מסדרים שלוש כריות גדולות בצורת משולש, וכל ילד מושכב על הבטן כשחלק גופו העליון על הכרית. כמובן שכל הקטנים מרימים בתמימותם את חלק גופם העליון וכך רואים את שני חבריהם. אני רוצה להגיד לכם, כי אם היו שמים לי את קיקי ואיצ'יקדנה במעגל האימה, לעולם לא הייתי מרימה את ראשי.
יש גם פעילות אמנותית בפעוטון. הקטנטנים, כאלה שכבר יושבים לבד או עם תמיכה, מופשטים לחיתול, ואז מושיבים כל תינוק במתקן כסא פלוס שולחן. על השולחן שמים גליון ניר לבן וגדול, ושופכים על הניר מספר צבעים נוזליים. התינוק מבין מיד כי יש לו הזדמנות להרוס את העולם, והוא אכן בוטש היטב באצבעותיו הקטנות בתוך כל הצבעים, ויוצר ציור נוף מודרני. הציור שמתייבש נשלח הביתה ועימו התמונה של האמן, מצולם בשעת מעשה.
בסוף כל יום התינוק מביא גליון ציונים. כלומר מתי אכל וכמה, מתי הוחלפו לו חיתולים וגם מה התוצרת שנמצאה בחיתול. וגם כמה ענין הוא הראה בסיפורים ומה מצב הרוח שלו. עומר מתואר כל יום כ"צ'ירפול".
דבר שמעורר חשדות כלשהם, כי בצד שלנו אין כלל גנים כאלה.