עולם האגדות- מעט ארוך אבל בשבת יש מספיק זמן- מקוה שתהנו.
אני אוהבת טיולים מאז ומתמיד.
אני יושבת וחושבת לאן אטייל הפעם , כדרכי אני מכינה לי צידה ויוצאת לדרך,
אני לא יודעת לאן פני מועדות.
מתניעה את המכונית, שמה מוזיקה ומתחילה לנסוע.
זמן רב אני נוסעת, יוצאת מהעיר , מגיעה לדרך עפר וממשיכה לנסוע,
עוד שעה קלה אני נוסעת לאט ומגיעה למקום מוזר,
יופי אני חושבת, פה עוד לא הייתי.
אני מחנה את המכונית, מכבה את המוזיקה ויוצאת מהרכב.
בודקת אם יש לי בתיק כל מה שאני צריכה, טלפון מים וכריך או חטיף בריאות וכמובן ספר,
שתמיד אני לוקחת איתי, כדי שאם אמצא מקום יפה אשב לקרוא.
התחלתי ללכת , מצאתי שביל צר והלכתי בו, שעה ארוכה הלכתי ולא ראיתי כלום ,ריק,
הריק אפף אותי ,חשבתי כבר לחזור אחורה פתאום שמעתי רחשים ,ראיתי משהו,
מישהו רץ, ממהר.
מה זה יכול להיות? שאלתי את עצמי, הסתכלתי סביב ,מענין אם יש מישהו פה?
הלכתי עוד קצת ונכנסתי לתוך יער , יופי, חשבתי, אשב לנוח מתחת לעץ.
מצאתי עץ עם ענפים רחבים וישבתי, הוצאתי את המים, שתיתי והוצאתי את החטיף כדי לאכול,
פתאום משום מקום הופיע גמד ושאל אם הוא יכול לקבל גם כי הוא רעב.
חציתי את החטיף לשניים ונתתי לו חצי, את החצי השני הכנסתי לפה ולעסתי לאט.
הסתכלתי סביב וראיתי המון פרחים פורחים בשלל צבעים, מקום יפה לקרוא בו, התחלתי לקרוא בספר,
נהנית מהשקט ומציוץ הציפורים, מקום נחמד מצאתי, חשבתי לעצמי.
פתאום שמעתי ילדה שרה, הרמתי את הראש וראיתי להפתעתי הרבה ילדה לבושה שכמיה אדומה ובידה סל,
שלום , את לבד פה? ? שאלתי אותה. כן, ענתה לי , אני הולכת לסבתא שלי,
בת כמה את ילדונת חמודה ואיך קוראים לך?
אני כיפה אדומה ואני בת 10,ענתה לי.
![]()
את ממש אמיצה ללכת לבד, ענתה כיפה אדומה.
סבתא שלי חולה ואמא ואבא בעבודה אז אין מי שלך להביא לסבתא אוכל ותרופות.
חמודה, את צריכה ממש להיזהר, שמעתי שאיזו מכשפה מסתובבת פה..
אני אזהר, תודה, אמרה והלכה .
המשכתי לקרוא אבל כבר לא הייתי מרוכזת, האם זה היער שיש בו זאבים?
ומה אם זאב יטרוף את הילדה המסכנה? קמתי והתחלתי ללכת אחריה..
ואז משום מקום הופיעה אישה מבוגרת ובידה סל עם תפוחים,אולי את מוכנה לקנות ממני תפוח? פנתה אלי בשאלה
והוציאה תפוח אדום מהסל.![]()
התלבטתי מה אם זאת המכשפה מעמי ותמי או משלגיה? לא תודה ,עניתי לה.
המקום הזה הפחיד אותי והקסים אותי בו זמנית.
קמתי וחשבתי ללכת משם ואז שמעתי שירה נהדרת, כמו מקהלה ,ערבה מאד.
עמדתי והקשבתי ופתאום הופיעה מולי קבוצת גמדים צועדים בסך ושרים.
![]()
ראו אותי ובירכו לשלום, ברכתי אותם ושאלתי: האם אתם גרים ביער הזה?
כן, ענו במקהלה, ראיתם אולי את שלגיה היפה? כן, ענו שוב במקהלה ,היא גרה איתנו.
אז לכו מהר, ראיתי אישה זקנה מוכרת תפוחים, היא נראתה לי מוזרה,
אולי היא האמא החורגת שלה? נזכרתי בסיפור, אולי הלכה אליכם להרעיל את שלגיה.
הגמדים מיהרו לדרכם, מקווה שיגיעו בזמן להציל את שלגיה היפה.
עוד אני עומדת וחושבת מה לעשות התקרב אלי זאב.שלום לך אשה אולי ראית ילדה קטנה עם כובע אדום? ![]()
שמעתי שהיא מסתובבת פה, הוא דיבר בקול די נעים ,אולי הוא אדם מחופש לזאב? חשבתי.
חשדתי ולא חשדתי בו, זאב מדבר? יש רק באגדות, משונה..
לא ראיתי אותה. אולי, המשיך הזאב, אז אולי את יודעת אפוא גרה הסבתא שלה ?
לא, אני לא יודעת, עניתי, אני לא מפה והתחלתי ללכת, רציתי כבר לצאת מהיער הזה.
ואז לא תאמינו, שמעתי סוס דוהר במהירות, ראה אותי הרוכב ועצר, היה זה בחור יפה תואר,
לפי לבושו הוא נראה לי אציל או נסיך .
![]()
שלום, אמר לי, שלום עניתי. מי את? שאל, אני יערה ואני אוהבת לטייל ביערות.
כדאי לך לצאת מפה זה יער מסוכן מאד, אמר לי ומי אתה? שאלתי. אני נסיך ואני יוצא לצוד פה.
תשמע, אמרתי לו, ראיתי אשה זקנה מוכרת תפוחים היא נראית לי מוזרה,
אני חוששת שהיא האמא החורגת שרוצה להיפטר משלגיה ומנסה להרעיל אותה.
לאיזה כיוון היא הלכה ומתי? שאל הנסיך. לא מזמן, אני חושבת שהלכה ישר ,.
שלום לך יערה, נופף לי בידו וכבר דהר משם במהירות.
רציתי לצאת משם עם זאת משהו אמר לי שאני בתוך הרפתקה וכדאי לי להישאר ולראות מה יהיה הלאה.
מצד שני כדאי שבכל זאת אלך לפני החושך, חשבתי והתחלתי ללכת, אך אוי, הלכתי בכיוון ההפוך,
חיפשתי את השביל שנכנסתי בו ולא מצאתי, ניסיתי להתקשר אך לא היתה קליטה, מה אני עושה עכשיו?
התחלתי לפחד ,הייתי על סף פניקה, חיפשתי מחסה כל שהוא ללילה, ראיתי מרחוק אורות מהבהבים, יופי, חשבתי ,
הגעתי למקום ישוב, אבל לצערי שוב טעיתי, הייתי כבר רעבה, צמאה ועייפה, הגעתי לבית שעשוי כולו ממתקים,
![]()
נזכרתי בסיפור של עמי ותמי, אוי , רק שלא תצא המכשפה עכשיו, רק זה חסר לי מכשפה בלילה..
התחבאתי מאחורי הבית נשענתי על הקיר וניסיתי להרדם.
נרדמתי אך לא להרבה זמן ,שמעתי קול מפחיד ומיד פקחתי את עיני, נבהלתי,
לרגע שכחתי אפוא אני ומה אני עושה פה.
"אני מריחה בן אנוש, צא מיד, מבטיחה לא אוכל אותך היום ,אולי רק מחר.."
אמ'לה, מה אני עושה. נצמדתי לקיר הבית, נמרחו עלי ממתקים ושוקולד, לא נשמתי,
רק שלא תראה אותי. אני מתה מפחד, עצמתי את עיני ולראשונה התפללתי. חיכיתי.
עבר זמן עד שהקול נחלש והתרחק ממני. נשמתי לרווחה , אך לא זזתי.
לא יודעת כמה זמן נשארתי שם כולי מרוחה בממתקים, הייתי רעבה, צמאה,עייפה ומפוחדת.
התחלתי לזחול משם, רק רציתי להתרחק לפני שהיא מתעוררת.
שעה ארוכה זחלתי, רק כשהיה נדמה לי שאני מספיק רחוקה ,הזדקפתי והמשכתי לרוץ.
רצתי בכל הכח הכי רחוק שיכולתי, השמש התחילה לשלוח קרניים ולהכריז, עוד מעט מתחיל יום חדש,
אני בקצה היער ואז ראיתי גן שהיה די מוזנח, התקרבתי בקושי אפשר היה להציץ , בפנים היה ארמון,
הזדחלתי פנימה דרך פרצה שהיתה בגדר .
ארמון מוקף בגדר חיה הגדלה פרא, התקרבתי ,חיפשתי דלת אך בכל מקום היו המוני קורי עכביש,
ראיתי דלת ,הדפתי אותה בקושי רב ונכנסתי פנימה, דממה. פחד אלוהים.
הסתקלתי סביב וראיתי בני אדם מפוסלים, ממש פסלי אדם בכל מיני פוזות, חלקם לבושים בגדי פאר חלקם נראים כמו משרתים,
המשכתי לשוטט מחדר לחדר , עליתי למעלה המון חדרים ובכל חדר פסלים ,נראים כאילו הם חיים, כאילו עוד רגע הם יתחילו ללכת ולעבוד.
הגעתי לחדר האחרון ואז ראיתי אותה, נסיכה יפיפיה יושבת על כסא וראשה מונחת על מכונת תפירה,
![]()
היפיפיה הנרדמת,לא יאומן, אז הכל נכון, כל האגדות הם אמת?
אם כך אז אני צריכה לחפש את הנסיך, הוא יתן לה נשיקה ויעיר אותה.
יצאתי משם בריצה, פחדתי לחזור ליער ,אבל נכנסתי, אור יום , אני רואה לאן אני הולכת, אז אני פחות פוחדת. אני חייבת למצוא את הנסיך.
אני הולכת בשביל וצועקת, נסיך, נסיך, שעה ארוכה הלכתי וקראתי לנסיך, הרעב והצמא הציקו לי והעיפות איימה להכריע אותי, אבל לא ויתרתי,הלכתי וקראתי לנסיך,
כמעט התיאשתי ואז היה נדמה לי שאני שומעת מאחורי דהירת סוס, הסתובבתי לאחור והמשכתי לקרוא לנסיך.
הסוס התקרב ועליו רוכב הנסיך הכי יפה שראיתי מימי.
שאלתי אותו: אתה הנסיך נכון? כן, ענה לי. הצלחתי להציל את שלגיה, ,היא בטוחה.
ועכשיו, בבקשה, אתה חייב להציל עוד נסיכה אחת, את היפיפיה הנרדמת , אתה חייב לתת לה נשיקה ולהעיר אותה. אפוא היא?
שאל הנסיך, קח אותי, אין לי כח יותר ללכת,
הנסיך עזר לי לעלות על הסוס, ישבתי מלפניו והראיתי לו את הדרך לארמון .
הגענו, הוא קשר את הסוס בחוץ והלך אחרי, איזה נסיך אביר וטוב לב,חשבתי.
נכנסנו פנינה ,הראיתי לו את כל פסלי האדם ועלינו למעלה לחדר האחרון.
הנסיך ראה את הנסיכה והיא כל כך יפה שעל המקום התאהב בה, התכופף ונשק לה,
היא התחילה למצמץ, אז נתן לה עוד נשיקה ארוכה והפעם התעוררה לגמרי.
לא עבר זמן רב וכל הפסלים האנושים בארמון התחילו להתעורר והארמון נמלא רעש והמולה.
בואי איתי נסיכה יפה, אמר לה הנסיך והושיט לה יד, יחד יצאו החוצה. הרכיב הנסיך את הנסיכה היפה
![]()
על הסוס וכבר רצה לדהור משם לארמונו.
רגע, אמרתי, תוציא אותי מכאן בבקשה, אני צריכה לחזור הביתה ולא מוצאת את הדרך.
בואי, אמר ועזר לי לעלות על הסוס מאחוריו.
כך דהרנו, הנסיכה מלפנים, הנסיך באמצע ואני מאחור.
יצאנו מהיער ,מרחוק ראיתי מקום ישוב. נסיך יקר, אמרתי לו, לפני שאתה רוכב לדרכך,
יש עוד נסיכה אחת להציל ואתה חופשי. כן, את מי הפעם? שאל. את הנסיכה עם הצמה הארוכה,
היא נעולה במגדל גבוה והיא לבד ומאד עצובה.
מבטיח להציל אותה. הודיתי לנסיך ונפרדתי לשלום .
חזרתי הביתה וישר מקלחת ולמיטה.
להתראות בטיול הבא..
אילה