שוב עלה בלוג הבית על גדותיו, ובשפע יצירתיות בחר את הנושא החם "חורף". כבר בעבר התפעלתי מהכשרונות הברוכים של כותבי בלוג הבית, חברי ההנהלה, אף ציינתי לשבח את יכולתם הפנומנלית להמציא נושאים כמו "קיץ" בקיץ, "סתו" בסתו, וכך בכל עונה ועונה שנה אחרי שנה , ללא מורא וללא משוא פנים. לא נותר לפשוטי עם כמונו אלא להודות לאדושם על סיעור המוחות בישיבות הנהלת הבלוגיה, כאשר כל 15 הנוירונים של 20 חברי הצוות מתערבלים ברוח סערה פוגעים בלב ההתרחשויות כברק, ומעוררים אפילו כותב מת לצאת מהסרקופג שלו ולשקשק את עצמותיו במשימה המופלאה של "הנושא החם".
האמת, שכותבת בלוג הבית, ששיתפה אותנו ביסוריה היצירתיים עד שנפלה החלטתה על "חורף", כבר כתבה לנו חיבור יפה על החורף. אני מבינה אותה: "אל תחסום שור בדישו". ברור שגם מיצי היצירה שלה נגדשו לאפשרויות שהנושא פותח בליבנו. חיבורה כלל כל מה שהמורה נחמה מצפה מחיבורים של "מה עשיתי בחופש הגדול (אם הוא היה בחורף)":מגפיים, פתיתי שלג בחרמון, קור, גשם. הרגשתי שדמי קופא בעורקיי. כל מה שרציתי לכתוב, כבר נכתב בבלוג הבית! לדעתי, זה לא פייר. בדיוק כמו שהמורה נחמה לא תתחרה בילדי הכתה בכתיבת החיבור שהיא עצמה נתנה לכתוב. כי מה עוד ניתן לומר? אבל הכותבת מההנהלה חשבה גם על זה, ולכן הציעה לנו ראשי פרקים שלפיהם נוכל בכל זאת להרים את המשימה הלא פשוטה. כמובן שאני הולכת לנצל את ההמלצות הללו. בואו פשוט נתחיל.
"מזג האויר – על החורף שיש לנו"
אבל החורף באיסלנד יותר יצירתי! הייתי יכולה לחפור חור בקרח שעל האגם ולדוג דגים בצלצל. הייתי אוכלת כלבי ים חיים. הייתי גרה בתוך איגלו ובבוקר יוצאת לעבודה במזחלת רתומה לששה האסקים סיביריים. הייתי רואה את הזוהר הצפוני. ויש סיכוי שאחרי ארבעה חודשי חושך הייתי מתאבדת.
חבל שאנו מוגבלים לחורף שלנו. ובכן, בחורף שלנו קר. בחורף שלנו לעיתים יורד גשם. במצב כזה יש לקחת מטריה. אם קר לנו בבית אנו יכולים להדליק חנוכיה. אם יש הרבה שלוליות, צריך לנעול מגפיים. למי שאין מגפיים רצוי שיקנה, כי מגפיים קונים מהר וגרביים לא חסר. גם בארצות אחרות יש חורף, אבל רק בחורף שלנו יש לעתים ניסויי אזעקה, ואם תהיה אזעקת אמת, הצפירות יעלו וירדו.
"חורף או קיץ – מה אתם אוהבים יותר".
האם צריך לפרט את הדרך בה הגענו לפתרון, או מספיק לכתוב את התוצאה? מאחר שלא פורט, התוצאה היא 2.
"מה את אוהבת לעשות בחורף- להתכרבל, לשתות שוקו חם?"
כן, אני אוהבת להתכרבל ולהתכרבל, עד שצומחת לי כרבולת.כן, אני גם אוהבת לשתות שוקו חם שוב ושוב. אם עוד נותר אחרי זה קצת חורף – אני אוהבת לעשות סקס. הענין הוא שמרוב כרבולים ושוקו חם קשה מאד להזיז את האגן. לכן, אני מפצה על זה בקיץ. הייתי כותבת על זה, אבל אז לא יישאר לי טקסט לנושא החם "קיץ" שיבוא בעיתו, אם מישהו במקרה דאג.
"מתכונים מיוחדים לחורף".
נו באמת. אבל אני רוצה לענות על כל השאלות, כי הציון חשוב לי. לכן אני רושמת כאן שני מתכונים שלי (C)
נס קפה – כפית של נס קפה, שתי סוכרזית מים רותחים ומעט חלב. מאחר שהמתכון הוא רב שלבים וקשה אפשר לוותר על השלב האחרון – שהוא ערבוב נמרץ של כל המרכיבים בכוס.
קפה שחור – כפית גדושה קפה שחור עם הל של נחל'ה, סוכרזית אחת ומים רותחים.
לערבב (גילוי נאות: הכותבת קיבלה תשלום על הפרסומת הסמויה לקפה).
"מלנכוליה ובדידות בגלל מזג האויר."
סליחה, אני צריכה "מזג אויר" כדי להיות דיכאונית ומלנכולית?! המזג האישי שלי הוא דכאוני ומלנכולי בכל מזג אויר. בעצם, יש משהו נוסף: בחורף גם קר לי.
"רומנטיקה חורפית."
אני אשה מבוגרת. אני לא זוכרת אם רומנטיקה חורפית היתה שונה מרומנטיקה קיצית. אני זוכרת במעורפל שלפעמים היינו רומנטיים במגפיים (גשם?), ויתכן שהיו מעורבים גם אזיקים ושוט.
'זכרונות מחורפים אחרים", והטיפ הבא: "כל נושא שקשור לחורף"
די, אני נורא עייפה. הזמן חולף לאט כאשר משתעממים כל כך.
אני לא משאירה רשומה כזו ללא מוסר השכל: אנא, אל תקנו קרמבו בקיץ, רק בחורף, ורק בברלין.
הפינה של עומר:
חברו למיטה של עומר, הרי הוא ת'אצ'ר-ילד-קישוא, צעיר מעומר בשבועיים. יונתן שלח לי וידאו של שני התינוקות עושים תחרות זחילה על השטיח בגנון. בעוד ת'אצ'ר זוחל על ברכיו וכפות ידיו, הנכד שלי זוחל זחילה אינדיאנית, על בטנו ומרפקיו. אנחנו לא ממש מדברים על זה, אבל שום קישוא לא יהיה מפותח יותר מעומר שלנו. יונתן רצה להוכיח שלמרות הכל עומר מהיר יותר. הוא שם את שני התינוקות על אותו קו זינוק , ודירבן אותם לזחול (איך? הרי ראינו שאפשר לדרבן צבים, צפרדעים וג'וקים להתחרות. אז גם לתינוקות אין פחות הבנה מאשר לג'וק) המטרה היתה הקיר ממול. עומר הגיע הרבה יותר מהר לקיר. וכדי להגיע לקיר עומר בחוכמתו עשה גם קיצורי דרך כאשר זחל מתחת לאחת המיטות ונעלם מתחתיה. יונתן היה צריך לזחול בעצמו מתחת המיטה כדי להוציא את עומר המנצח, אשר זחל בשיא המהירות לאחור. בינתיים ת'אצ'ר-קישוא יצא מהדלת הראשית ונעלם בערבות אריזונה.
מחוברים פלוס עונה 2 פרק 7 סדרת הדוקו דרמה של הוט (HOT) מחוברים+ עונה 2 ממשיכה להסעיר את הטלווזיה עם מחוברים + עונה 2 החדשים: ליאור דיין, בן 31, נשוי לרוני ואב לארד, נצר לשושלת דיין, גר ברמת גן. עיתונאי וסופר, מגיש טלוויזיה ורדיו. דרור רפאל, בן 40, נשוי למרינה ואב לשניים, מתגורר ברמת גן בנפרד ממשפחתו שגרה בישוב קדימה. דניאל אסייג, בן 21, נשוי לעדן ואב לילד בן שלוש, גר בפתח תקווה. סטנדאפיסט ומוזיקאי, משחק בתפקיד ראשי את אביו, שלום אסייג. עדי שילון, בת 26, רווקה, גרה במרכז תל אביב, מגישת רדיו וטלוויזיה. אחרי תקופה לא פשוטה בה הגירושין המתוקשרים של הוריה, מירי ודן שילון. אורלי וילנאי וגיא מרוז, אורלי בת 42, נשואה + ילד אחד מנישואין קודמים, גיא בן 53 + שלושה ילדים מנישואין קודמים, גרים בתל אביב. דמויות המרתקות שנבחרו לעונה החדשה של "מחוברים+" מתעדות את חייהן, יום יום, במשך קרוב לשנה, ויוצרות תיעוד אינטימי החושף את סיפורם בכנות ובאומץ. בלי פילטרים ובלי הגנות, המחוברים מדליקים את המצלמה ברגעים הדרמטיים ביותר, וחומרי הגלם שהם מביאים נערכים ביד אומן קולנועית שמציבה את הסדרה בליגה משל עצמה.
כמה מילים על הסרט:
: בהקרנות סרטים קודמות קרה לא פעם שגולשים אישרו הגעה והבריזו, או הודיעו על ביטול ממש בסמוך לתחילת ההקרנה. לא רק שאותם גולשים תופסים את מקומותיהם של גולשים אחרים שמעוניינים ויכולים להגיע להקרנה; אולמות קולנוע לא-מלאים מקשים עלינו להמשיך ולארגן עבורכם אירועי גולשים בעתיד.
על הגולשים המגיעים לכתוב ביקורת והתרשמויות בפורום רלוונטי או בבלוג 
