עוד קורבן הסרטן לקח, לא מספיק שלפני שבוע, הלכה לעולמה אדית אבן חן ז"ל, אישה מדהימה ביופייה, החיצוני והפנימי, אישה כל כך אופטימית, חזקה, היא הלכה לה לעולמה, אני הדחקתי את זה, כל הזמן הדחקתי, אבל לצערי הרב, גם קירה דורון, שאני לא מאמינה שאני כותבת את זה, זכרונה לברכה, הלכה לעולמה, שתי נשים מדהימות ביופיין, שאת שתיהן פגשתי ביום כיף לנשים שערכו עזר מציון, עם שתיהן צחקתי, התבדחנו על המצב שלנו, עם אדית ישבתי והכנו תיקים, אני התבדחתי על כך שאני כל כך עקומה בזה, למרות שאני מאוד יצירתית, אבל כנראה שלא כל כך התחברתי לתיקים, התיק שלה יצא מושלם, היה כל כך כיף באותו היום, נהננו כולנו, היה מופע של רון שובל, שלום אסייג שהצחיק אותנו עד דמעות, כאן לשם שינוי הדמעות היו של שמחה ולא של עצב מהכאבים, את קירה פגשתי במעלית, התבדחנו שתינו על המקל שלנו, אחוות המקלות, ככה קראנו לעצמנו, ראיתי אותה, כל כך זוהרת, יפה, אחר כך, באפריל, נסענו אני ואידית לאילת, בשלושה ימים של כיף אדיר, אני לא מאמינה שהן כבר לא איתנו.
עוד משפחה נשארה יתומה מאמא, עוד ילדים שלא יראו יותר את אמא שלהם, עוד אלמן, אני שמחה שלפחות קירה הספיקה להיות בבת מצווה של הבת שלה, שהיא הספיקה לשיר איתה שיר, היא הספיקה להנות, אני כל כך עצובה, כי הבן שלה קטן, היא כבר לא תהיה בבר מצווה שלו, כמו שהיא חלמה, החלום שלה נגדע, אני כל כך עצובה, כי היא הייתה המודל שלי, שתינו היינו חברות באותה קבוצה, קבוצה של חולות סרטן, יש את הקבוצה הראשית שנקראת "גמאני חליתי בסרטן השד" ויש את הקבוצת בת, שנקראת "גמאני במועדון 4x4", היינו מתכתבות בוואטסאפ, היא כל כך הקסימה אותי ביופי שלה, באופטימיות שלה, איך היא לא נתנה לעצמה להשאב לסרטן, גם כשהיא התחילה שוב כימו, זה לא הזיז לה, בקבוצה שלנו בוואטסאפ, היא הראתה את התמונה שלה, עם השיער הבלונדיני היפה שלה, וכתבה לנו "לפני" ואז היא גילחה לעצמה את הראש הראתה לנו את התמונה וכתבה "אחרי", היא כל כך הקסימה אותי עם האופטימיות, עם החוזק שלה, היא מאוד אהבה לצחוק על הסרטן, בדיוק כמוני, לא נתנה לסרטן להוריד אותה למטה.
הבעייה היא, שגם היא חלמה להיות בבר מצווה של הבן שלה, היא כל כך חלמה על זה, זה גם החלום שלי, אני רק מקווה שלפחות אני אצליח להגשים את זה, המחלה הזאת, אמן שימצאו כבר תרופה שתוכל להבריא את כל חולי הסרטן, הגיע הזמן שהמחלה המזוויעה הזאת תהיה כמו הסוכרת, או בלוטת התריס, זאת אומרת, פשוט לוקחים תרופות וזהו זה, אין את הפחד האימתני הזה שחס וחלילה המצב יחמיר, אלא פשוט לחיות לצד הסרטן, או אפילו שימציאו תרופה שפשוט תעלים את המחלה הזאת, שלא משנה אם הסרטן גרורתי או לא, עדיין התרופה תתאים.
ועכשיו אני רוצה לפנות אליכן, קירה ואדית, אתן בטח עושות עכשיו חתיכת מסיבה עם כל הורודות האחרות שנפטרו, לפחות עכשיו, לא כואב לכן, כן, אני יודעת, המשפט הזה לא מנחם, לפחות לא אותי, למרות שאני מנסה להתלות בו, אבל אני יודעת שזה רק בכדי לנסות לנחם אותי, לא שזה עוזר במיוחד, כי אני ראיתי אתכן, כמה אתן מאושרות, כמו כולנו, אנחנו צחקנו על הסרטן, ממציאות כל מיני בדיחות, באות לבקר אחת את השנייה כשאנחנו מאושפזות, כואב לי מאוד שהלכתן, אני לא מסוגלת לחשוב על זה, אני רוצה להתעורר מהסיוט הזה ובעצם לגלות שאנחנו בקבוצה של בנות שרק אוהבות לעשות כיף אדיר, שהפינוקים שאנחנו מקבלות, זה כי אנחנו סלבס ולא כי רוצים לשנות לנו את האווירה ולהשכיח מאיתנו את תלאות הסרטן, לגלות שבית אורנית בפתח תקווה, זה מקום שאני בעצם משלמת בשביל להכנס אליו, לגלות שזאת עוד מלונית עם פעיליות לילדים ולא המקום שהוא, מקום לחולי סרטן ומשפחותיהם, בכדי להשכיח למשפחות את המצב עצמו, אז קירה ואדית, נוחו על משכבכן בשלום, לפחות עכשיו אתן נחות.
